ת"פ 58723-03-14 מדינת ישראל נ' אקרע(עציר) ואח'

רקע

1.הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

• כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

• קבלת רכב גנוב, עבירה לפי סעיף 413 י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

• נהיגה פוחזת של רכב, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק.

  2.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") ביחד עם נאשם 2, שהו בישראל שלא כחוק. ביום 24.3.14 בערב התפרץ אחר לרכב מסוג "מיצובישי", הניעו ונסע מן המקום. בהמשך העביר האחר את הרכב לנאשמים. הנאשם נהג ברכב. בהמשך, הגיעו שוטרים למחסום ואחד השוטרים סימן לנאשמים לעצור. הנאשם הגביר את מהירות נסיעתו, עלה עם הרכב על החרוטים והדוקרנים שהוצבו על הכביש, והמשיך בנסיעה. לאחר מכן, עצר הנאשם על הרכב בשול הדרך, והנאשמים נמלטו מהרכב רגלית לעבר השיחים והסתתרו עד אשר נתפסו על-ידי השוטר.

  3.כמו-כן, צירף הנאשם תיק נוסף (ת"פ (ת"א) 16726-09-13) (להלן: "התיק המצורף"), שבו הורשע על-פי הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.

  4.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום בתיק המצורף, ביום 4.9.13 שהה הנאשם בישראל, בבני ברק, שלא כדין.

  5.הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, ללא הסכמה לעונש.

  טיעוני הצדדים

  6.לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין ונדב רייכמן, הנאשם יליד 1982, הורשע בשני תיקים כמפורט לעיל. הערך החברתי הינו הפגיעה בריבונות המדינה, ברכוש הציבור והפרט וסיכון המשתמשים בדרך. הנאשם נכנס לישראל כדי לעבור עבירה, והיה חלק מחולייה, שבה לכל אחד היה תפקיד, כאשר תפקידו של הנאשם היה לקבל את הרכב הגנוב ולהסיעו, ביחד עם נאשם 2. הנאשם לא שעה לדרישת השוטרים לעצור, ונהג באופן שיש בו כדי לסכן את כלל הציבור. הנאשם הגביר את מהירות נסיעתו ועלה על דוקרנים, עד אשר נמלט רגלית מהרכב ונתפס. מדובר בעבירות שהן רעה חולה בישראל, כאשר נכנסים תושבי שטחים כדי לגנוב רכבים. הפגיעה הינה בקורבן ממנו נגנב הרכב ופגיעה בציבור כולו. מדובר בעבירות קלות לביצוע וקשות לאכיפה. יש לבכר את שיקולי הרתעת היחיד והרבים. לחובת הנאשם שמונה הרשעות קודמות בעבירות של כניסה לישראל ובעבירות רכוש. אין ליצור אחידות בענישה מול נאשם 2 וזאת לאור השוני בחלקו היחסי של כל אחד מהנאשמים, ולאור ההבדל בעבר הפלילי של הנאשם.

  7.לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד היאב עבד אל חי, הנאשם הודה בכתב האישום בהזדמנות הראשונה, צירף תיק נוסף, וכתב האישום תוקן לקולא באופן משמעותי, כך שעבירת הגניבה הומרה לעבירה של קבלת רכב גנוב. עבירות אחרות נמחקו. אין המדובר בכנופיה שבה היה חבר הנאשם. לטענת הנאשם הוא הסתובב ליד צומת גהה, הגיע בחור וביקש שיעביר את הרכב לשטחים, ומשם החל האירוע. אין לחובת הנאשם הרשעות מבתי משפט ישראליים בעבירות רכוש, למעט הרשעה מבית-משפט לנוער שהתיישנה. לכן, אין המדובר בעבריין רכוש, אשר כל פעם נכס למדינת ישראל כדי לעבור עבירות רכוש. יש לשקול את השיקול השיקומי. הנאשם התארס, ועתיד להינשא ולהקים תא משפחתי ומנסה לשנות דרך חיים ודפוסי התנהגות. עוד יש להתחשב בשיקול אחידות הענישה, בהתחשב בכך שעל נאשם 2 נגזר, במסגרת הסדר טיעון, עונש מאסר של שישה חודשים. בהסדרי טיעון בתיקים קודמים הסכימה המאשימה לרמות ענישה שאינן עולות על שנת מאסר, כולל הפעלת מאסרים על תנאי. מתחם העונש ההולם הינו בין 8 ל- 15 חודשים, וראוי לאמץ את הרף התחתון של המתחם.

  דיון

  8.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר משמעותי לצד עונשים נוספים.