ת"פ 58449-01-13 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' פנחסוב(עציר)

אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

האישום

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי תיאור העובדות, ביום 4.12.11, בשעה 09.14, התקשר הנאשם לפלאפון של המתלוננת, שמספרו ידוע, ואיים עליה שלא כדין ובכוונה להפחיד או להקניט, באמרו: "אני רוצה לזיין אותך. אני אשרוף לך את הבית והילדים שלך עוד מעט ימותו".

הנאשם כפר בעובדות וטען כי מעולם לא אמר את הדברים הללו למתלוננת.

ראיות התביעה

עדות המתלוננת:

המתלוננת העידה בפניי אודות האירוע. עדותה נשמעה מהימנה מאד, וניכר שהיא היתה בחשש מפני הנאשם. יחד עם זאת, העדות היתה לא ברורה, לא קולחת, ולא ניתן היה למצוא בה תיאור מלא ומפורט של השתלשלות הדברים. למעשה, המתלוננת לא מסרה עדות רציפה, אלא השיבה לשאלות צמודות ועוקבות. אף כי הודרכה לא מעט, קשה היה לקבל תמונה של השתלשלות האירועים, והעדות הותירה רושם המעורר חשש לבלבול רב, ולייחוס עניינים שונים לנאשם, על לא עוול בכפו.

המתלוננת פתחה בכך שהיא חברה של אמה של אשת הנאשם, והכירה את הנאשם בשנת 2011, בטרם נישא. לדבריה, ידעה ש"הוא מרים עליה יד", וכך "החל הסיפור". כשנשאלה איך היא קשורה לאותו סיפור, פתחה בתיאור של מסכת אירועים שלא בא זכרה בכתב האישום וטענה כי הנאשם גרם נזקים לרכבים "שלהם" (לא ברור של מי?), והיא חששה שיצית אותם, כפי שאמנם עשה באותו ערב, בשעה 20.00, שאז נשרפו 3 רכבים בחנייה. למותר לציין כי לא הוסבר באופן מלא מטעם התביעה מה טיבו של אירוע זה, והאם קשור לאישום או לנאשם, אך הוצהר כי לא מיוחס לו המעשה.