ת"פ 5812-08 מ.י. מחלקת חקירות שוטרים ירושלים נ' מהגר

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות ב-3 עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ועבירה אחת של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ב"כ המאשימה ביקשה שיוטל על הנאשם עד שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננים.

הנאשם הופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן לעונש. שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעה ועונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצות שירות המבחן לעונש.

התובעת נמנעה מלציין מתחם ענישה ממשית ומוגדרת וביקשה הטלת עונש מאסר במסגרת עבודות שירות, דבר המגביל את בית המשפט לעונש של מאסר עד לשישה חודשים. מתחם הענישה בעבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ממאסר בעבודות שירות עד לשנה מאסר ובעבירה של חבלה חמורה מתחם הענישה משנה עד שנתיים מאסר. בפני בית המשפט הוצגו פסקי דין שמהם עולה שבעבירות תקיפה של שוטרים בעת מילוי תפקידם, בתי המשפט בדרך כלל הטילו עונש מאסר של מספר חודשים במסגרת עבודות שירות. אולם, יודגש שבמקרה דנן לא מדובר בעבירה בודדת אלא ב-4 עבירות וכן שלא מדובר בתקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

לעניין המלצת שירות המבחן לאי הרשעה, בשל חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ונסיבותיהן, אין כל מקום לביטול הרשעתו של הנאשם. הנאשם, מבלי שהיה בסיכון וללא כל הצדקה, החל להכות באמצעות אלה בקטינים שישבו שלובי ידיים על הרצפה. הנאשם לא הסתפק במכה אחת אשר בעקבותיה התעשת אלא חזר והיכה עם האלה בידו פעם אחר פעם וגם בעט. הנאשם לא פגע בקורבן אחד אלא בשלושה נערים קטינים ואף גרם לחבלה חמורה.

הערך המוגן בסעיפי החוק הוא הגנה על שלמות גוף האדם. ערך מוגן נוסף מניעת פגיעה בתדמית המשטרה בעיני הציבור. במקרה דנן מעשיו של הנאשם לא רק שפגעו בערכים לעיל אלא גם פגעו באימון במשטרה ובשוטריה. בסרטון בו צולם הרגעים שלפני כניסת השוטרים לתוך בית 7, שומעים את הנערים אומרים זה לזה, "להתיישב ולשלב ידיים, לא יקרה שום דבר, רק יסחבו אותנו החוצה". המדינה נתנה לנאשם, המבוגר, השוטר שתפקידו לאכוף את החוק, סמכות להחזיק באלה וסמכות להשתמש בכוח סביר כדי לפנות את הקטינים. הנאשם במעשיו האסורים, פגע באימון שהמדינה העניקה לו כשהשתמש באלה בניגוד לכללים, תוך פגיעה אלימה בקטינים ופציעתם. במעשיו, הנאשם פגע באימון הנערים והציבור שמשטרת ישראל הינו גוף השומר על החוק.

ההיבט הנוסף של עבירות האלימות של הנאשם בכך שנעשו מול מפגינים. אכן ההפגנה הייתה בלתי חוקית, דבר שהסמיך את משטרת ישראל לפנות את המפגינים בכוח סביר. אולם, אין יסוד משפטי או הגיוני או מוסרי לטענת ב"כ הנאשם לצוותא חדא, דהיינו, שהואיל ומפגינים אחרים מחוץ לסלון בית 7 פעלו באלימות נגד השוטרים, הדבר התיר לנאשם לפעול באלימות נגד הקטינים בבית 7. יודגש, הנערים, קטינים שישבו בסלון בית 7, לא התפרעו ולא סיכנו שום שוטר. חשוב לקבוע רף ענישה שירתיע שוטרים מלפגוע במפגינים באלימות לא מוצדקת וללא צורך והדבר נכון גם כשההפגנה בלתי חוקית.

שירות המבחן ציין בתסקיר לעונש את האפשרות שבעקבות הרשעתו הנאשם יפוטר מהמשטרה. המציאות היא, כעולה ממכתבי הערכה והוקרה מקצין אג"מ, ממ"ז ש"י מפקד מג"ב ואחרים, שעל אף הקלטת בה צולמו מעשיו הפליליים של הנאשם, קלטת בה רואים את הנאשם תוקף קטינים באלה באלימות ללא צורך וללא כל הצדקה, קיבל הנאשם מחמאות על תפקודו בעמונה ונכתב "המערכת צריכה לגבות את הקצין ולתת לו את כל הנדרש וזאת מתוך היכרות השוטרים והאירוע (עמונה - ד.פ.)" [קצין אג"מ, קצין אמ"ש מחוז ש"י]. אדרבא, הנאשם אף קודם בדרגה. על פי מידע בפני בית המשפט, המדינה שילמה פיצוי במסגרת תביעה אזרחית של מאות אלפי שקלים בשל מעשיו האסורים של הנאשם ולא דרשה מהנאשם כל שיפוי. למותר לציין, שגישת מפקדים בכירים במשטרה למעשי האלימות של הנאשם מדאיגה ביותר את בית המשפט והדבר אומר דרשני.