מדינת ישראל נ' אלון

א.        פתיח

1.         הנאשם הינו מתווך במקרקעין, כמשמעותו בחוק המתווכחים במקרקעין, תשנ"ו 1996 (להלן: "חוק המתווכים"), ובמועדים הרלבנטיים לכתב האישום שהוגש נגדו בתיק שבפניי (להלן: "כתב האישום") היה הבעלים של משרד תיווך בנהריה, בשם "טופ נדל"ן" (להלן: "משרד התיווך").

לטענת המאשימה, כעולה מכתב האישום, בין השנים 2008 עד 2011 נהג הנאשם במרמה כלפי לקוחותיו וכלפי אנשים נוספים ובמספר מקרים הוא גנב כספים שנמסרו לו על מנת לשומרם אצלו, או על מנת להעבירם לאחרים. בנוסף, נהג הנאשם, לפי הנטען בכתב האישום, להציע במרמה  לאנשים שונים להתקשר עמו בשותפות במשרד התיווך, כאשר בפועל כלל לא התכוון להתקשר בשותפות ובכספים שקיבל מאותם אנשים, לצורך השותפות, הוא עשה שימוש לצרכיו האישיים, לרבות לתשלום חובות אישיים שלו.

עוד נטען בכתב האישום, כי סכומי הכסף ו/או הצ'קים ו/או טובות ההנאה אותם קיבל הנאשם במרמה ו/או גנב, כאמור לעיל (להלן: "התקבולים"), מסתכמים בסכום כולל של לא פחות מ- 1,876,680 ₪ לערך, וכי על תקבולים אלה לא דיווח הנאשם למס הכנסה, זאת במזיד ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.

לכן הגישה המאשימה נגד הנאשם את כתב האישום, בו 14 אישומים בהם מיוחס לו ביצוע עבירות של גניבה, שזו עבירה לפי סעיפים 383 + 384 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין") (באישום אחד), גניבה בידי מורשה, שזו עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין (בשלשה עשר אישומים), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שזו עבירה לפי סעיף 415 סייפא לחוק העונשין (בחמישה אישומים), זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שזו עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין (באישום אחד), איסור ביצוע פעולות משפטיות, שזו היתה עבירה לפי סעיפים 12 + 15 לחוק המתווכים (בשני אישומים), השמטת הכנסה מתוך דו"ח למס הכנסה, במזיד, בכוונה להתחמק ממס, שזו עבירה לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א -  1961(להלן: "פקודת מס הכנסה") (בארבעה עשר אישומים) ושימוש במרמה, ערמה ותחבולה במזיד, בכוונה להתחמק ממס, שזו עבירה לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה (בארבעה עשר אישומים).

כאן המקום לציין כי בסיכומיו חזר בו ב"כ המאשימה מהאישום בעבירה לפי סעיפים 15+12 לחוק המתווכים, זאת לאור תיקון 7 לחוק זה, מכוחו הפכה העבירה לעבירת משמעת בלבד. אציין כי מלכתחילה לא היה מקום להאשים את הנאשם בעבירה זו, שכן תיקון 7 לחוק המתווכים פורסם ברשומות כבר ב 7/8/12, היינו למעלה מ 4 חודשים לפני הגשת כתב האישום.

2.         לאחר הגשת כתב האישום נותב התיק לכב' השופט מר וויליאם חאמד (להלן: "כב' השופט חאמד").  ביום 22/5/14 התקיימה בפניו הקראת כתב האישום. באותה ישיבה כפר הנאשם, באמצעות סניגורו דאז, עו"ד מיכאל כרמל (להלן: "עו"ד כרמל"), במיוחס לו בכתב האישום והוגשה תשובה בכתב לאישומים, מוצג נ/1 (להלן: "התשובה לכתב האישום").

בהתייחס לנטען במבוא לכתב האישום נטען, בסעיף 1 לתשובה לכתב האישום, כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה הנאשם במצב נפשי קשה, בעקבות מותה הטראגי של אחותו המנוחה, שנשרפה למוות, ובשל כך התנהל בצורה לא מסודרת "...וייתכן ובשל ההתנהלות לא נכונה זו היה עיכוב כזה או אחר בהעברת כספים לצד אחר, עיכוב שנבע אך ורק מהתנהלות ולא מתוך כוונה פלילית".

עוד נטען, בסעיף 1 לתשובה לכתב האישום, כי היו מקרים בהם, בהסכמת הצדדים, נותרו אצל הנאשם כספים בנאמנות, עד להעברתם לצד האחר וכי הוא "...מעולם לא נהג במרמה  כלפי לקוחותיו ו/או אנשים אחרים".