ת"פ 57839-12-13 מדינת ישראל נ' ר.

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות שעניינן תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 25/6/13 תקף הנאשם את בתו, שהייתה אז בת 22 שנים וגרם לה חבלות של ממש.

הנאשם מצא את המתלוננת בחדרה, עם גבר, כשתחתונים בלבד לגופה. הנאשם אחז את המתלוננת בידה, הפילה ארצה, היכה אותה וגרם לה שריטה בצווארה, משך בשערותיה וקרע בכוח את השרשרת שענדה על צווארה.

המתלוננת נמלטה לחדר השירותים הסמוך ונעלה את עצמה בפנים. הנאשם פתח בכוח את דלת חדר השירותים, הדף את המתלוננת לקיר, תוך הוא מאיים עליה כי יהרגה.

טיעוני הצדדים לעונש

בהתייחס לנסיבות האירוע, סבורה התביעה כי מתחם הענישה נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר.

לטעמה של התביעה יש למקם עניינו של הנאשם בחלקו האמצעי של המתחם. בהעדר עבר פלילי של הנאשם מבקשת התביעה להשית עליו 8 חודשי מאסר.

מנגד, התייחס ב"כ הנאשם למחלה ממנה סובלת המתלוננת, לרצונו של הנאשם להגן על בתו ולאבדן השליטה במעשיו, שעה שסבר כי בתו מנוצלת על ידי גבר זר.

בטיעוניו לעונש מתייחס הסנגור להמלצת החיובית של שירות המבחן לפיה הנאשם שיתף פעולה בטיפול בו שולב, לכך שהמתלוננת מחלה לאביה, מתוך הכרתה כי פעל מתוך רצון להגן עליה.

בשל החשש כי הנאשם יאבד עבודתו כרב בישיבה, מבקש הסנגור להימנע מהרשעת הנאשם.