ת"פ 57334-05-13 מדינת ישראל נ' עוודאללה(אחר/נוסף)

רקע

1. הנאשם הודה והורשע, בעבירת סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973.

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 26.6.2012, מכר הנאשם לסוכן משטרתי, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 42.3 גרם, בתמורה לסך של 900 ₪.

2. בטרם נשמעו טיעונים לעונש, התקבל תסקיר שירות המבחן לגבי הנאשם. מהתסקיר עולה כי הנאשם נשוי, אב לשלושה ילדים, עובד כאחראי צוות בתחום עבודות בניה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי בתחומי משפחה ועבודה, ולא התרשם מקיום דפוסים עברייניים באישיותו. להערכת שירות המבחן, הנאשם נגרר, במקרה הנדון, אחר חבר, תוך קושי בהצבת גבולות ורצון להצטייר כבעל יכולת סיוע. משפחת הנאשם מהווה עבורו גורם תומך ומציב גבולות, וכן ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע עבורו. שירות המבחן התרשם כי הטלת מאסר בפועל עלולה להוות גורם מדרדר עבור הנאשם, ולכן המליץ על מאסר בעבודות שירות.

טענות הצדדים

3. המאשימה טענה כי רף הענישה בעבירות דומות נע בין 8-12 חודשי מאסר בפועל. בשל הצורך במלחמה בסמים, העונש ההולם הינו מאסר בפועל, אך לאור האמור בתסקיר, הסכימה המאשימה כי מאסר בפועל בנסיבות נאשם זה, עלול לחשוף את הנאשם לעולם עברייני. בנסיבות אלה, עתרה המאשימה למאסר למשך 6 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס והתחייבות.

4. בא כוח הנאשם הסכים לסוג העונש המבוקש, אך טען כי יש לצמצם את משך עבודות השירות המבוקש על ידי המאשימה. הנאשם מעד באופן חד פעמי, קיבל אחריות מלאה על מעשיו, וכן שהה במעצר בית מלא במשך כשבעה חודשים.

הנאשם טען שטעה, מעולם לא חשב שיגיע למצב זה, ולא חלם שיגיע לכך.

מתחם הענישה

5. סחר בסמים הינו עבירה המהווה רעה חולה, ופוגעת בציבור הרחב. סוחרי הסמים, מנצלים את תלות צרכני הסמים בסם, ומעמיקים את פגיעתו הרעה בגוף המשתמשים ובנפשם. אותם משתמשים, פוגעים לא פעם בציבור וברכושו, על מנת לממן את צריכת הסם. מדובר בשרשרת קשה לניתוק, אשר במרכזה עומד אותו סוחר סמים, המזין מעגל זה.

לפיכך, בתי המשפט מצווים, בדרך כלל, להטיל ענישה הכוללת מאסר בפועל, החל ממספר חודשים ועד למספר שנים, זאת בהתאם לאופי העבירה ונסיבותיה:

"כפי שציין בצדק בית משפט השלום, העונש אשר הושת על המבקש הינו פועל יוצא של אופיין החמור של עבירת הסחר בסמים... פועל יוצא של חומרה זו הוא רף הענישה הגבוה בעבירה כגון דא (ראו ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2004) (להלן: פרשת תמיר); ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' אלנשמי (לא פורסם, 6.9.2006)). ומנגד, אף שכל מקרה ומקרה נבחן לגופו, כאשר בסחר בסמים עסקינן, נסיבות אישיות הינן שיקול שולי המתגמד ביחס לשיקולים לחומרא (ע"פ 4381/05 אבו זקיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.7.2006); פרשת תמיר)".