ת"פ 57031-01-14 מדינת ישראל נ' דמארי

במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית, הודה הנאשם ביום 15.7.14 והורשע בעבירות הבאות:

א.הספקת סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973.

ב.החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) סיפא לפקודה הנ"ל.

בהתאם להסדר התקבל בעניינו של הנאשם תסקיר, וביום 12.1.15 הופנה לפי החלטתי לממונה על עבודות שירות והתקבלה בעניינו חוות דעת.

מעשי הנאשם:

1. הנאשם הינו שכנו ומכרו של אדם שבתקופה הרלוונטית הופעל כסוכן סמוי של משטרת ישראל.

2. בחודש דצמבר 2013 הציע הנאשם לסוכן לספק לו פלטת חשיש תמורת 5,000 ₪ וביום 17.12.13 אכן סיפק לו חשיש במשקל 96.71 גרם תמורת 4,500 ₪ (אישום ראשון).

3. בחיפוש שנערך בביתו של הנאשם ביום 21.1.14 נתפס חשיש במשקל 9.04 גרם נטו, אותו החזיק הנאשם לצריכה עצמית.

    

   הספקת סם מסוכן – קביעת מתחם העונש ההולם:

   1. הפסיקה חזרה וקבעה, בכל דרגות בתי המשפט, את כובד משקלם של הערכים החברתיים המוגנים בעבירות הסמים ואת חומרת הפגיעה בהם על ידי עברייני הסמים. מדובר בנגע האוכל בחברה בכל פה, משחית את הגוף ואת הנפש, ושולח גרורות בדמות עבירות אלימות ורכוש חמורות גם לאלו שאינם מעורבים בסחר בסם ובצריכתו. זאת, עוד טרם שנזכיר את האומללות הפוקדת את משפחות הצרכנים ואת השימוש ברווחי הסמים למימונם של ארגוני פשיעה ושל כל סוגי העבריינות הקשה. אלא, שהפגיעה בערכים אלו שונה ופחותה בהרבה כאשר מדובר בסם "קל" מסוג הקנאביס לסוגיו, והפסיקה – הן המנחה והן הנוהגת – מקפידה לאבחן בין הענישה הנלווית לעיסוק בסמים "קשים" לבין הענישה הנלווית לעיסוק בסמים "קלים", שהיא אכן קלה בהרבה.