ת"פ 55788-12-13 מדינת ישראל נ' צ'קול(עציר)

רקע - הכרעת הדין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות תגרה, החזקת סכין, הדחה בחקירה וחבלה בכוונה מחמירה.

2. הכרעת הדין ניתנה לאחר שמיעת ראיות, למרות קיומה של הסכמה לגבי חלק נכבד מעובדות האירוע, במרכזן הודאת הנאשם כי הוא דקר את המתלונן. אולם, נוכח מחלוקות על רכיבים שונים של כתב האישום, נשמע המשפט, ניתנה הכרעת דין בה הורשע הנאשם בעבירה המרכזית ונקבע כי ביצע החבלה בכוונה מחמירה. עם זאת, הנאשם זוכה מחלק מהעבירות האחרות שיוחסו, וכן נדחו חלק מטענות המדינה לגבי נסיבות המעשה, ולו מחמת הספק. גזר דין זה ניתן על יסוד מסקנות הכרעת הדין, כאשר כל ספק לגבי התקיימות נסיבה מחמירה, הוכרעה לטובת הנאשם.

3. על פי הכרעת הדין, הנאשם הגיע עם חברתו למועדון "סמילנסקי" בבאר שבע, בשעות אמצע הלילה, לאחר שבילה קודם לכן במסעדה. המתלונן, שהכיר את חברת הנאשם והייתה לו היכרות כלשהי גם עם הנאשם, שוחח עם החברה מספר פעמים. באחד הפעמים ליטף את שערה של אותה חברה. מעשה זה העלה את כעסו של הנאשם אשר התחיל בתגרה עם המתלונן. עקב התגרה, הוצאו השניים מן המועדון, אולם המתלונן הוחזר לאחר זמן קצר.

4. בשעה מאוחרת יותר, למעשה לפנות בוקר, לאחר סגירת המועדון ומחוץ לו, שוחחו ביניהם המתלונן וחברת הנאשם. המתלונן ניסה לעצור מונית, ובמונית היה הנאשם. הנאשם יצא, הביע כעס על כך שהמתלונן משוחח עם חברתו, וצעק עליו, תוך שהמתלונן והחברה מנסים להפיס את דעתו. הנאשם אחז בסכין, ויש להניח לטובתו שלא הצטייד בה במיוחד לקראת המפגש, אלא אפשר שאחז בסכין במקום, או שהייתה עמו קודם לכן "לעת מצוא".

5. הנאשם דקר את המתלונן דקירות רבות, בהן אחת לעומק החזה. יש להניח לטובת הנאשם כי אמנם נעשו בכעס ונחישות רבה, אך בכוונה לגרום לחבלה חמורה בלבד, ולא למוות. כן יש להניח לטובת הנאשם כי ההחלטה לבצע המעשים התקבלה עובר לעשייתן, ולא תוכננה מראש. אף שיש להניח כי הנאשם שתה משקאות אלכוהוליים באותו ערב, לא שתה כמות מופרזת מאוד, ופעולותיו לא נעשו תחת השפעה מכריעה של אלכוהול, ברמה המקימה את הגנת ה"שכרות". המדינה נכונה הייתה להניח בטיעוניה לעונש, כי הייתה השפעה מסוימת של השתייה על התנהגותו, אך ראתה בכך נסיבה מחמירה (סעיף 16 לסיכומים).

6. כאמור בכתב האישום, וכעולה מהתעודות הרפואיות, למתלונן נגרמו פצעי חבלה בחזה בקרקפת ובגפיים. הוא איבד דם רב ואיבד את הכרתו.

7. זמן קצר ביותר לאחר מעשה, הנאשם הבין כי מצבו הרפואי של המתלונן חמור ביותר. הנאשם התעשת, והחליט לקחת את המתלונן לבית החולים. אף בשלב זה פעל הנאשם בנחישות. הנאשם הרים את המתלונן על כפיו אל המונית, הכווין את הנהג לנסוע לחדר המיון ונסע עם המתלונן ועם החברה לעבר בית החולים. במונית עצמה, האיץ בנהג ואף הורה לו לעבור ברמזור אדום, דאג להגעת חמצן למתלונן, יצא מן הרכב בהגיעו לשומר על מנת לאפשר עקיפת תור כלי הרכב בכניסה למיון, הרים שוב את המתלונן על ידיו והכניסו לחדר המיון, שם הזעיק בדחיפות את גורמי הרפואה שהחלו לטפל בו. רק משהחל המתלונן לקבל טיפול עזב הנאשם את המקום.

8. מאוחר יותר, בשיחת טלפון עם החברה הדריך אותה הנאשם למסור עדות שקרית במשטרה. כך, שתסתיר את העובדה כי הוא דקר את המתלונן. עדות שקרית, לפיה בעת היציאה מהמועדון הייתה עם הנאשם, השניים ראו המולה ואת המתלונן כבר שכוב, היא צעקה "זה דוד שלך" ואז פנו השניים לפנותו.