ת"פ 55356-03-12 מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' מולאי ואח'

מונחת בפניי בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש שניתן ביחס למבנים, נשוא גזר הדין מיום 5.2.14. בהקשר זה ייאמר, תחילה, כי בבקשתו חפץ המבקש לדחות מועד כניסתו לתוקף של הצו, בהתייחס למבנה קונקרטי בלבד, ואולם, לא ברור לאיזה מבין המבנים נשוא גזר הדין מכוונת הבקשה.

מכל מקום, המשיבה, בתגובתה, מתנגדת לבקשה, בשל טעמים מספר, שעניינם העדר אופק תכנוני לשינוי הייעוד מחקלאי לתעשייתי, כמו גם כי אין באי היעתרות לבקשה כדי להוביל למצב בלתי הפיך במקרקעין.

דיון

בהתאם להלכה הנוהגת, המבחן הנקוט דרך כלל, כעילה המצדיקה דחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש, נעוצה בעיקר בשאלת ההיתכנות התכנונית הנוגעת למבנה נשוא הבקשה.

במקרה דנא, טוען המבקש בהבלטה כי "האופק התכנוני בעניין הבקשה לשימוש חורג הוא וודאי" (ס' 11 לבקשה). ואולם, בה בעת, מציין המבקש את מסכת הקשיים המלווה אותו מול אגודת המושב, אשר כטענתו, מערימה קשיים בצירוף המלצתה לבקשתו לרשות מקרקעי ישראל, ליתן הסכמתה לשימוש חורג ביחס למבנה נשוא הבקשה.

מכל מקום. אף אם ניתן להבין למצוקתו של המבקש, הרי בסופו של דבר, מתוך דבריו מתפרש כי הליכי התכנון, בניסיון לשנות ייעוד המקרקעין מחקלאי לתעשייתי, מצויים בשלב היולי.

לעת הזו, לא ברור מתי בדיוק הוגשה הבקשה לשימוש חורג, והיכן הדברים עומדים כיום. ככל שניתן להבין, לטענת המבקש, אגודת המושב מוּנעת משיקולים "בלתי חוקיים", כהגדרתו, בסירובה לצרף הסכמתה לבקשתו לשימוש חורג. ואולם, בין כך ובין אחרת, בהינתן המצב הקיים, לא הוכח כי בידי המבקש לקדם ההליך התכנוני כנדרש, ואף לא צוין בבקשה כיצד, אם בכלל, בדעת המבקש לחלוף על פני 'המשוכה' הנוגעת לסירוב האגודה, כנזכר.

זאת ועוד. לבד מעמדת אגודת המושב, לא מחוור האם בדעת המוסד התכנוני לתמוך בבקשה לשינוי הייעוד, ואף אם כן - האם אחר כל זאת יתאפשר למבקש להשתמש במבנה בהיקפו הבנוי, לתעשייה. ואפילו הנחנו בצד סימני שאלה אלה, הרי גם תכנית מאושרת, המאפשרת הוצאת היתרים לשימוש חורג, מחייבת נקיטה במהלך האורך אף הוא מספר לא מועט של חודשים, ואולי אף למעלה מכך.

לאור כל האמור, ובפרט נוכח העובדה כי לא צורף לבקשה תצהיר של איש מקצוע, בליווי האסמכתאות הרלוונטיות, כמתחייב מהוראת תקנה 2(ג) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008 [להלן: "התקנות"], כי אז דומה שאין להחליף בין טענות המשקפות משאלת לב כללית, בנוגע לקיומו של אופק תכנוני, לבין מציאות בת קיימא.