ת"פ 54623-11-12 מדינת ישראל נ' בזק

רקע

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בן שני אישומים המייחס לו שתי עבירות איומים, בניגוד לסעיף 192 בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), ושיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 בחוק.

בהתאם לחלק הכללי בכתב האישום, הנאשם היה בתקופה הרלוונטית חייב בהליך הוצאה לפועל המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, בה כיהן כבוד הרשם אבי כהן.

על פי עובדות האישום הראשון, ביום 4.4.10 הגיש הנאשם בקשה ללשכת ההוצאה לפועל, ובה איום על הרשם כי אם יכנסו ההגבלות לתוקף, צפויה לרשם כהתחלה תלונה בנציבות תלונות הציבור על שופטים, וכי זהו צעד ראשון בסדרת הליכים נגדו.

על פי עובדות האישום השני, ביום 19.4.10 הגיש הנאשם בקשה ללשכת ההוצאה לפועל ובה איים על הרשם כי התגובה לעבירה אותה מבצע הרשם כנגד הנאשם תבוא בהתאם ובזמן שיבחר. כן איים הנאשם על הרשם במילים הבאות - "לרשם אבי כהן, לצערי לא לקחת ברצינות את האזהרה לפעולות נגדך ואת רצינות כוונותיי תראה בקרוב מאוד, לטובתך ולטובת כולם טוב תעשה אם תודה בפשעים והעבירות אותם ביצעת תוך ניסיון לכפות כספים אותם לא תקבל וגם לא בחלומות הורודים שלך". כן כתב - "וגם לך אבי כהן לא יצא דבר טוב מהפעילות הפושעת שלך מלבד רישומים נגדך".

בתשובתו לאישום הודה הנאשם בכתיבת הדברים המיוחסים לו, ואולם טען כי אלו אינם מהווים איום, שכן לדבריו כל שעשה הינו לפעול בהתאם לכתוב ולפנות לגופים המתאימים כדי להתלונן כדין כנגד הרשם. נטען כי האמירות המיוחסות לו בכתב האישום הוצאו מתוך מכלול הדברים אותם כתב, ועל כן יש לבחון את האמירות בהתאם להקשרן. לדבריו, כוונתו היתה להזהיר את הרשם ולא לאיים עליו, ואכן הוא כתב ועשה, בפנותו לגוף הרלוונטי כדי להתלונן נגד הרשם - נציבות הביקורת על שופטים.

בפתח הדברים וכמצוות המחוקק, אני מודיעה על זיכוי הנאשם מהאישומים כנגדו.

כמפורט לעיל, יריעת המחלוקת הינה מצומצמת, שכן הצדדים אינם חולקים על נוסח האמרות, כמו גם על כך שאלו הופנו כלפי הרשם בכתב, במסגרת בקשה אותה הגיש הנאשם ללשכת ההוצאה לפועל. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים מתמצת בשאלה האם אמרותיו של הנאשם עולות כדי עבירה. באופן פרטני חלוקים הצדדים בשאלות האם האמרות הינן בעלות תוכן מאיים, האם התקיים בנאשם היסוד הנפשי הדרוש לעבירת האיומים, והאם במעשהו שיבש מהלכי משפט.

ראיות הצדדים

מטעם המאשימה הוגשו ראיות בכתב, והעידו גובי הודעות הנאשם. מטעם הנאשם העיד הוא לבדו.

חלף עדות הרשם, ונוכח החלטתי לפיה ממילא לא יעיד הרשם באופן פרונטלי בבית המשפט, הסכימו הצדדים כי תוגש הודעתו במשטרה. בהודעתו מיום 23.4.10 (ת/4), ציין כי הוא משמש כרשם ההוצל"פ בתל אביב, וכי אגב טיפול שגרתי באחד התיקים קיבל את פניית הנאשם – ת/5. לדברי הרשם, בפנייה נוספת ציין הנאשם כי "כדאי לי טוב לקחת את הכוונות שלו, והוא יראה לי על כל הפשעים והעבירות שעשיתי", מבלי לפרט מה בכוונת הנאשם לעשות. הרשם ציין בהודעתו כי לא פגש בנאשם ולא קיים דיון בעניינו, קרי המגע עימו נעשה בכתובים בלבד, אשר הוגשו באמצעות המזכירות. כן ציין כי מלבד המסמכים שהוגשו לא היו איומים נוספים, וכי האיום להבנתו הינו ברמז, באשר למה שייעשה אם בקשת הנאשם לא תתקבל. עוד הוסיף הרשם, כי לאחר פניית הנאשם בכתב, פנה הנאשם לנציבות תלונות הציבור על שופטים (להלן:"הנציבות").

נוסף להודעתו הוגשה פנייתו של הרשם למנהל בתי המשפט (ת/7), במייל מיום 19.4.10, ממנה עולה כי שני המסמכים אותם כתב הנאשם (ת/5 ות/6) התקבלו בלשכתו באותו יום, 19.4.10. הרשם ציין בפנייתו כי הוא רואה את הדברים כאיום נגדו, ומבקש את הנחיית מנהל בתי המשפט כיצד לפעול. במאמר מוסגר יצויין כי תשובת מנהל בתי המשפט אינה מצויה בחומר הראיות, ואולם אין חולק כי ביום 23.4.10 כאמור התלונן הרשם בפני שוטר.