ת"פ 54550-01-15 מדינת ישראל נ' ממן

כללי

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים בניגוד לסעיף 192 בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), העלבת עובד ציבור בניגוד לסעיף 288 בחוק ותקיפה בניגוד לסעיף 379 בחוק.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.1.15 התקיים בפתח תקווה הפנינג מטעם העירייה בנוכחות ראש העיר, מר יצחק ברוורמן. במהלך ההפנינג פנה הנאשם אל ראש העיר, הלין על התנהלות העירייה, וצעק לעבר ראש העיר - "איפה שאתה תלך אני אמשיך ואהיה, אני אזיין אותך" וכן -"אני ארדוף אחריך לכל מקום שאתה הולך ואני אטפל בך כמו שצריך". בתגובה לדברי הנאשם ביקש ממנו מנכ"ל העירייה לדבר יפה אל ראש העיר. הנאשם נופף בידו לעבר מנכ"ל העירייה ואמר "מי אתה יחתיכת זבל, תלך מפה אף אחד לא סופר אותך". בהמשך נעמד אזרח בין ראש העיר לנאשם על מנת לחצוץ ביניהם. בתגובה דחף אותו הנאשם, הכה בו מכת אגרוף בחזהו ואמר "תיזהר ממני אם תתערב". נוכח דברים אלו יוחסה לנאשם עבירת איומים הן כלפי ראש העיר והן כלפי אותו אזרח.

3.בתשובתו לאישום טען הנאשם כי את המילים "אני אזיין אותך" לא אמר לראש העיר אלא לאדם שהתערב וניסה להרחיקו. באשר לעבירה של העלבת עובד ציבור טען הנאשם כי לא הכיר את מנכ"ל העירייה ולפיכך לא ידע שמדובר בעובד ציבור.

4.גדר המחלוקת בין הצדדים מצומצם ביותר. אין חולק כי הנאשם היה במקום הארוע ופנה בדברים אל ראש העיר. כן אין חולק כי מקורבי ראש העיר נקבצו לנוכח הארוע, וכן אין מחלוקת באשר לחלק מהמלל המיוחס לנאשם. ההגנה חולקת על הטענה כי דברי הנאשם והתנהגותו מקימים עבירת איומים, וכן טוענת כי המעשה הפיזי המיוחס לנאשם כלפי האזרח שהתערב הינו בגדר זוטי דברים.

עדויות הצדדים

5.בבית המשפט העידו מטעם המאשימה המתלונן, הוא ראש העיר, וכן עדים נוספים שהיו במקום. מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו. לאחר שהתרשמתי מהעדים וממכלול הראיות, אני נותנת אמון בעדויות המאשימה ומוצאת כי המאשימה הוכיחה את המיוחס לנאשם מעבר לספק סביר.

6.ראש העיר העיד כי בתאריך 23.1.15 הביאה העירייה שלג מהחרמון והקימה "הר שלג" בספורטק. הוא הגיע למקום במטרה לפגוש בתושבים, ובמהלך הארוע ניגשו אליו אנשים ושוחחו עימו. אחד מאותם אנשים היה הנאשם, אותו לא הכיר קודם לכן, אשר פנה ואמר לו כי זה לא בסדר שהעירייה מוציאה כסף על הבאת שלג ואינה מטפלת בנשים זקנות.

ראש העיר העיד כי תחילה התנהלה השיחה בניחותא, והוא כלל לא ידע במה מדובר, ובהמשך משהסביר לו הנאשם כי העירייה פינתה דוכן של אמו, השיב לנאשם כי הדבר נעשה טרם זמנו, וכי העירייה פועלת בהתאם לדין ואינה יכולה להתיר את קיומו של דוכן לא חוקי.

לדברי המתלונן, בהדרגה עברה השיחה לטונים גבוהים יותר, כאשר בסופו של דבר החל הנאשם להתקרב אליו, ואמר בין היתר כי לא יניח לו, וכי ילך אחריו לכל מקום. העד עמד על כך שאינו זוכר את המילים המדויקות, אולם ציין כי זו היתה רוח הדברים (ע' 3-4).

בנוסף למלל, הדגיש ראש העיר כי הנאשם התקרב אליו "בתנועת יד מאיימת ומבט מאיים" (ע' 4 ש' 1), כאשר המלל, התנועה, וההתקרבות יצרו יחדיו תחושה של איום, ולא המילים לבדן (ע' 4 וכן ע' 8 ש' 5-8).

ראש העיר התייחס בעדותו ל-4 תמונות (ת/1), במסגרתן נראה הנאשם פונה אליו. לעדותו, החל מהתמונה התחתונה מימין ובהתאם לכיוון השעון, נראה כיצד פונה אליו הנאשם ומתקרב אליו פיזית. באחת התמונות נראה הנאשם מתרה בראש העיר באצבעו.

ראש העיר העיד כי בשלב זה סבר כי אם ייטמע בקהל יקשה על הנאשם לפגוע בו, ולכן ניתק מגע ופנה אל הקהל. באותה עת חצצו בינו לבין הנאשם אנשים נוספים, אשר הבינו שמתרחש דבר מה בינו לבין הנאשם, ולכן נעמדו ביניהם (ע' 7 ש' 24-26). הוא עמד על כך שהאנשים אשר היו סביבו, ובהם מנכ"ל העירייה, ואנשים בשם קדושים וחקק, לא היו לצידו במהלך כל השיחה והאיום (ע' 6 ש' 3-12). הוא הבהיר כי מאחר שהנאשם היה קרוב אליו, שמע כל מילה שאמר (ע' 6 ש' 1-2), חרף הרעש במקום. כן הבהיר כי הנאשם צעד אחריו, אולם הוא עצמו המשיך לצעוד לתוך הקהל ולא היה ער לכל מה שאמר הנאשם לאחר שהסתובב ופנה מהמקום (ע' 7 ש' 1-3 וכן ע' 4 ש' 30-31).