ת"פ 52953-03-11 מדינת ישראל נ' אבו עראר

1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בכתב אישום בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(ב) בתוספת סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק.

על פי כתב האישום, הנאשם בן זוגה של א.ב. (להלן: "המתלוננת"), והם מתגוררים בביתם בקלנסואה ביחד עם ביתם המשותפת ל.א.ע, ילידת 24.6.96 (להלן: "הקטינה").

ביום 15.8.10 בשעה 18:30 בעת שהתקלחה הקטינה בבית, פנה הנאשם אל המתלוננת ודרש ממנה כי הקטינה תצא לאלתר להאכיל את הכבשים.

המתלוננת ביקשה מהנאשם להמתין עד שתסיים הקטינה להתרחץ, אולם הנאשם ניגש למקלחת, סטר לקטינה מספר פעמים וגרר אותה בשערותיה אל מחוץ למקלחת, בעודה רטובה ועירומה. בהמשך דחף את המתלוננת כשזו ניסתה לגונן על הקטינה.

כתוצאה מכך, נפלה המתלוננת ונגרמו לה חבלות בפנים ומאחורי האוזן.

2.מחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 13.8.14 עולה כי הנאשם הביע הסכמתו לביצוע עבודות שירות, נמצא כי יכול לבצע כל עבודה ללא מגבלה, ושובץ בעמותת "אלווין" בכפר יונה החל מיום 5.10.14.

עוד עולה כי לאחרונה סיים הנאשם ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות בתיק קודם ותפקודו לקה בחסר.

לפנים משורת הדין ניתנה לו הזדמנות נוספת לרצות עונשו בדרך של עבודות שירות.

3.בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה כי במהלך שמיעת ההוכחות העידו המתלוננת והקטינה.

הנאשם כבן 70, תקף את בתו בת ה-15 ואת אשתו, כשבעת מקלחת דרש מבתו לצאת ולהאכיל את הכבשים, הוציא אותה עירומה ורטובה, וגרר אותה מחוץ למקלחת בעוד המתלוננת ניסתה להגן על בתה והנאשם בתגובה סטר לה והיא נפלה לארץ ונחבלה.

הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא הביע חרטה, וניהל הוכחות עד תום.

במעשיו פגע הנאשם בערך המוגן של זכות האדם לביטחון גופו, קל וחומר מקום בו העבירות בוצעו בתוך ביתן של המתלוננת בו הן אמורות להרגיש מוגנות.

הנזק שנגרם גדול, הקטינה הושפלה וכבודה נפגע, באופן שילווה אותה לאורך שנים.