ת"פ 51981-02-14 מדינת ישראל נ' עיסא ואח'

כללי

1.הנאשמים הם אב ובנו. התביעה מייחסת לנאשמים עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.התביעה טוענת כי ביום 3.3.12 בשעות הצהריים על רקע ויכוח על רעש מדירת המתלונן, מר זכריה כליפה, עלו הנאשמים לדירתו של המתלונן וביקשו ממנו לרדת על מנת לשוחח.

3.כשהגיעו לכניסה לבניין תקפו הנאשמים בצוותא את המתלונן בבעיטות ובאגרופים שכוונו לפניו, לראשו ולחזהו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות חמורות בדמות שברים ברצפת ארובת העין הימנית, בדופן הלטרלי של סינוס מקסילרי מימין ונפיחות והמטומה סביב עינו הימנית.

4.ילדו בן ה-10 של המתלונן ניסה לסייע לאביו ועקב כך קיבל מכה ברגלו שגרמה לשפשוף ונפיחות.

5.הנאשמים כפרו בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום. נאשם 1 טען שהגיע לבד לשוחח עם המתלונן לדירתו, הזמין אותו לשוחח בחוץ. בשיחה היו צעקות וקללות אך לא היה עימות פיזי. המתלונן איים עליו עם גרזן אך לא פגע בו.

6.נאשם 2 טען כי באותו יום ישן בביתו והתעורר כשאמו אמרה לו שאביו מתווכח עם שכן הוא אמר לאביו לחזור לביתו.

הערכת העדויות

7.עדי התביעה עשו עליי רושם אמין. שוכנעתי כי עדים אלה תיארו בצורה מדויקת יותר את מה שהתרחש ביום 3.3.12.

8.הסניגורים טענו כי לא ניתן לסמוך על עדויות המתלונן ואשתו בעיקר משני טעמים.