ת"פ 50818-08-16 מדינת ישראל נ' מ.מ(עציר)

 רקע

 הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעה, על סמך הודאתה, בעבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- "חוק העונשין") ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ואלה עובדות כתב האישום המתוקן:

בתאריך 19.8.16 בילו הנאשמת ומר ו.מ (להלן- "המתלונן") שהיו נשואים בחוף הים בראשון לציון ושתו משקאות משכרים. בהמשך, סמוך לשעה 21:35, בבית בו התגוררו ב- XXX, במהלך ויכוח, אמרה הנאשמת למתלונן "עכשיו אני אראה לך מה זה מי אתה בכלל?! אתה לא מכיר אותי! אתה לא גבר אתה פחדן!", הכתה במכת אגרוף באפו של המתלונן וגרמה לו לדימום מהאף. מיד ובסמוך, ניגשה הנאשמת למטבח הבית, נטלה לידיה 2 סכיני מטבח, סכין בכל יד, והתקרבה לעבר החדר בו שהה המתלונן. הנאשמת דפקה בחוזקה על דלת החדר בו הסתגר המתלונן וצעקה "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק חשבת שאני שקטה!!". בהמשך, משסבר המתלונן כי הנאשמת נרגעה, פתח את דלת החדר. או אז, נכנסה הנאשמת לחדר ונשכה את המתלונן בידו הימנית וגרמה לו לחבלה במקום. הנאשמת נטלה את הסכינים לידיה פעם נוספת ואמרה למתלונן "עכשיו אני יפנצ'ר לך את הרגליים... אני אראה לך". כתוצאה ממעשי הנאשמת, נגרמו למתלונן שריטות בידו השמאלית ובכף יד ימנית. כתוצאה מהאירוע נגרמה לנאשמת המטומה על לחיה. במעשיה המתוארים, תקפה הנאשמת את המתלונן ללא הסכמתו ושלא כדין וכן גרמה לו לחבלה של ממש. הנאשמת איימה שלא כדין בפגיעה שלא כדין בגופו של המתלונן בכוונה להפחידו או להקניטו.

בדיון שהתקיים ביום 14.11.16 ובטרם שמיעת הטיעונים לעונש ביקש בא כוח הנאשמת להעיד את חברתה של הנאשמת, את אמו של המתלונן ואת המתלונן. ואכן, אלה העידו כעדים מטעם הנאשמת לעניין העונש, ועל פי עדותם, מדובר באשה שאין ממנה סיכון כלפי סביבתה לרבות כלפי המתלונן. עדותם התאפיינה בתמיכה רבה בנאשמת.

בהחלטתי מאותו היום הוריתי על התייחסות שירות המבחן לשאלה האם הנאשמת, השוהה בתנאי מעצר בית לילי בחלופת מעצר בירושלים, יכולה לחזור ולהתגורר עם המתלונן בעלה. למעשה מדובר בתסקיר מעצר ולא תסקיר לעונש. התסקיר התקבל, וביום 28.11.16 שמעתי טיעוני הצדדים לעונש.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן ציין כי משיחה שקיים עם הנאשמת עלה כי קיים קושי בהמשך שהותה במקום חלופת המעצר בשל קושי המפקחת להמשיך בפיקוח על הנאשמת ובשל הצפיפות הרבה הקיימת בדירתה, תוך שאימה של המפקחת עתידה אף היא לעבור להתגורר עמה. כמו כן צוין כי הנאשמת מסרה כי היא מתקשה להשתלב בשוק העבודה בירושלים. שירות המבחן ציין עוד כי כפי שתיאר בתסקירו הקודם בהליכי המעצר למתלונן, בעלה של הנאשמת, ישנם דפוסים התמכרותיים לאלכוהול ועל פי הידוע הוא אינו רואה צורך טיפולי בכך. באשר לנאשמת צוין כי טרם עלה בידי שירות המבחן לשלבה בטיפול פרטני. שירות המבחן דיווח כי בשיחה שקיים עם המתלונן שלל הוא התמכרות לאלכוהול ומסר שאינו חש מאוים מפני הנאשמת וכי הוא מעוניין כי תשוב להתגורר עמו בביתם. שירות המבחן לא התרשם מגילויי מצוקה או חשש מצדו של הנאשם כלפי הנאשמת. שירות המבחן ציין כי הנאשמת גילתה רצון לשוב ולהתגורר עם המתלונן ומסרה כי היא מאמינה למתלונן כי הפסיק מדפוסיו ההתמכרותיים לאלכוהול. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מגלה תלות רגשית ופיזית משמעותית במתלונן מתוך שהיא נעדרת משפחה ותמיכה מלבדו בארץ. שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי מהווה גורם מפחית סיכון ומציב גבול באופן משמעותי, וכי לנוכח העדר הפרות והעדר פתיחת תיקים חדשים, רמת הסיכון פחתה באופן מסוים. עם זאת, ציין כי בהעדר טיפול במצבה ובדפוסיה ובהעדר קבלת מענה טיפולי למתלונן, יש קושי משמעותי להמליץ על חזרתה של הנאשמת להתגורר עם המתלונן. על כן ממליץ שירות המבחן, על חזרתה של הנאשמת להתגורר ב-XXX לשם השתלבותה בשוק העבודה תוך מתן צו הרחקה מהמתלונן ותוך שילובה בטיפול, וכן תוך איסור על יצירת קשר ישיר או עקיף עם המתלונן.

תמצית טיעוני באי כוח הצדדים לעונש

באת כוח המאשימה טענה כי העונש הראוי לנאשמת הוא מאסר בפועל באמצעו של מתחם הנע בין 6-18 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בטיעוניה הפנתה לנסיבות ביצוע העבירות, וסקרה את הערכים המוגנים שנפגעו כמו גם את הצורך בהחמרת הענישה במקרים של אלימות בתוך המשפחה. באת כוח המאשימה ציינה כי הנאשמת אחזה בסכין וכי בכך ללמד על פוטנציאל המסוכנות באלימות שנשקפה ממנה כמו גם החבלות שנגרמו למתלונן. לטענתה, יש להשית על הנאשמת ענישה מרתיעה.