ת"פ 49401-02-13 מדינת ישראל נ' מיארה

האישום וההרשעה

1.ביום 18.5.2014 הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו בכתב האישום, בעבירה של איסור עיסוק ורוכלות, לפי תקנה 14 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), התשל"ט-1979 וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998.

2.על פי כתב האישום, בשלושה מועדים שונים במהלך חודש דצמבר 2012, עסק הנאשם ברוכלות של ממכר מזון ושתייה מתוך רכב שהוכשר לצורך כך, בתחום שמורת טבע מסיב אילת, בחניון הלילה ומבואת מסלול הקניון האדום מבלי שהיה בידו היתר.

טיעוני הצדדים לעונש

3.הצדדים הסכימו כי העונש שיוטל על הנאשם יכלול מאסר מותנה, קנס והתחייבות, אך נותרו חלוקים בנוגע לגובה הקנס בלבד.

4.ב"כ המאשימה, עו"ד גיורא עדתו, טען לענישה הולמת הכוללת מאסר על תנאי ל-3 חודשים, קנס בטווח של 20,000 - 5,000 ₪ והתחייבות. התובע התייחס להודאת הנאשם במיוחס לו, שחסכה מזמנו של בית המשפט, על אף שההודאה ניתנה לאחר שחזר בו מהודאה קודמת. נטען כי הנאשם הורשע בעברו, לא אחת, באותה עבירה המנויה בכתב האישום ועל אף העונשים שהוטלו עליו לא נרתע מלשוב ולבצעה. הוגשה רשימת הרשעות קודמות של הנאשם ממנה עלה כי הרשעתו האחרונה ארעה בשנת 2003. ב"כ המאשימה עמד על חשיבות הרתעת הנאשם והרתעת הרבים לבל יעברו על עבירות על חוקי שמירת הטבע.

5.ב"כ הנאשם, עו"ד ארי מנזין, הסכים כאמור לענישה בדרך של מאסר מותנה והתחייבות, אך ביקש להטיל על הנאשם קנס שלא יעלה על 4,000 ₪. הסנגור הדגיש כי הרשעותיו הקודמות של הנאשם התיישנו זה מכבר ועל כן אין מקום להתייחס לעברו, בייחוד לאור כך שהנאשם לא הורשע מזה 10 שנים, דבר המלמד על הרתעת העונשים שהוטלו עליו בעבר. נטען כי הנאשם אינו עוסק עוד ברוכלות זמן רב והוא כיום עובד בתחום החשמל. נמסר כי הנאשם אב לשני ילדים קטנים.

דיון ומסקנות

6.תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" התווה את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ס' 40ב לחוק העונשין).