ת"פ 48822-03-14 מדינת ישראל נ' אשקר ואח'

1.ביום 10.7.14 הודו הנאשמים בעבירות כדלקמן: הנאשמים 1 ו-4 בעבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא + 29 לחוק העונשין; נאשמים 2 ו-3 בסיוע להצתה בהתאם לסעיף 448(א) רישא + סעיף 31 לחוק העונשין.

2.כאמור בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמים סיכמו ביניהם להצית את חנותו של המתלונן בשם "הום סנטר" לממכר חומרי בניין בסכנין המצויה בסמוך לבית מגורים, בשל חשד של הנאשם 1 שהמתלונן היה מעורב בפריצה לחנותו (שגם היא לממכר חומרי בניין). הם הצטיידו יחד בבקבוקי דלק, הגיעו למקום יחד ואז הנאשמים 1 ו- 4 הציתו את החנות, בעוד נאשמים 2 ו- 3 ניצבים בקרבתם כדי לאבטח אותם ולהקל על ביצוע ההצתה, למנוע את תפיסת המבצעים ולחזק את ידיהם. לחנות ולסחורה שהוחזקה בה נגרם נזק בהיקף של עשרות אלפי שקלים.

3.נאשם 1 מס' יליד 1994, כיום בן 20, היה נתון במעצר מיום 9.3.14 עד ליום 2.4.14.

נאשם 2 מס' יליד 1990, כבן 19, היה נתון במעצר מיום 13.3.14 עד ליום 2.4.14.

נאשם 3 מס' יליד 1993, כיום בן 21, היה נתון במעצר מיום 15.3.14 עד ליום 2.4.14.

נאשם מס' 4 יליד 1990, כיום בן 24, היה נתון במעצר מיום 16.3.14 עד ליום 2.4.14 וכן מיום 12.10.14 ועד ליום 22.10.14.

טיעוני המאשימה

4.נטען שלפי עקרון ההלימה, קיים צורך בענישה משמעותית שתשקף את חומרת מעשיהם של הנאשמים, את הנזק הרב שגרמו ואת מידת אשמתם. נטען שהערך החברתי שנפגע היה שלום הציבור ורכושו. נטען שמדובר בעבירות אלימות כנגד הרכוש אשר תחילתן ידוע וסופן היה יכול להסתיים בפגיעה בגוף ובנפש. נטען שנגרם נזק כבד בפועל לחנות.

5.נטען שעבירת ההצתה נידונה פעמים רבות בפסיקה כאשר בתי המשפט חזרו והדגישו את חומרתה בשל הסכנה הטמונה בה. נטען שלא בכדי קבע בגינה המחוקק עונש מאסר מירבי של 15 שנים.

6.באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נטען שהן מעידות על מעשים חמורים ועל תכנון מוקדם. נטען שהנאשם 1 בחר את מקום ההצתה, ביקש מחבריו לסייע לו לביצועה, ההקבוצה הצטיידה בבקבוקי דלק ואנשיה הגיעו יחד למקום בשעת לילה מאוחרת. נטען שלא מדובר ב"שטות רגעית" אלא בתכנון של ממש לקראת ביצוע העבירה. נטען שלנאשמים היו מספר הזדמנויות לעצור את שטף פעולתם העבריינית אך בחרו שלא לעשות כן. נטען שלא הייתה כל בעיה באשר ליכולתם להבין את הפסול במעשיהם.