ת"פ 4772-09 מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' אזולאי

הנאשם זכאי.

הנאשם הואשם בכתב האישום בהפרעה לשוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום, "שוטרים החלו במרדף אחרי מיידה אבנים אך הנאשם נעמד מולם, חסם את המעבר שלהם וצעק לעבר מיידה האבנים "תברח, תברח". בהמשך איים הנאשם על השוטרים בכך שאמר לשוטרים "אני אזיין אתכם" "תהיו גברים תורידו מדים ונלך מכות".

הנאשם הכחיש את העבירות המיוחסות לו גם בעת האירוע וגם בבית המשפט.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתיו, החלטתי לזכות את הנאשם.

ראשית, עד כמה שהיה אירוע בכלל בין הנאשם לבין השוטרים, כמתואר בעובדות כתב האישום, עולה שלא נמסר כל דיווח לשוטרים בשטח לעצור את הנאשם בשל הפרעה לשוטר ואיומים והדבר אומר דרשני.

החוליה שרדפה אחרי הנאשם הורתה לו לעצור והוא עצר לאלתר. לכאורה, נעצר הנאשם הואיל ורץ ולפניו רץ נער חשוד ביידוי אבנים. השוטרים שעצרו את הנאשם לא האשימו אותו בהפרעה לשוטר או באיומים על שוטר, אלא בחשד ליידוי אבנים. גם דו"ח המעצר (ת/6) אינו מתייחס לאירוע שצוין בכתב האישום או לעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום. ועוד, אף אם ניתן היה לצלם את האירוע נשוא כתב האישום, הוא לא צולם (ראה דיסק צילום ת/4). אדרבא, יש קפיצות בזמן בין קטעי צילום.

בהודעתו של מפקד צוות 37 של היס"מ (ת/3), מישאל גונן (דזהשוילי), אשר נגבתה מספר שעות אחרי שהנאשם נעצר, העד אמר שדווח לו שהנאשם "חסם את מני בגופו" והוא דיווח זאת לכוחות נוספים (ת/3 שורות 12 – 16). אקדים ואומר שאין כל אזכור בהודעתו של מישאל גונן שדווח לו שהנאשם איים על שוטרים.

ועוד, אמנם מני נחום בהודעתו (ת/7) אישר שהוא דיווח למישל גונן, אולם מהודעתו עולה שהדיווח היה על הנער בחולצה הלבנה החשוד ביידוי האבנים ולא על הנאשם (ת/7 שורות 35 – 37).