ת"פ 47715-09-11 מדינת ישראל נ' י.י.

במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת הגב' א.י. (להלן: "המתלוננת") נשואים זל"ז והתגוררו יחד בביתם ברח' יהוד (להלן "הדירה").

מנישואים אלה נולדו לבני הזוג שני ילדים בת בכורה ובן, שבמועד הרלוונטי לכתב האישום היה כבן שלוש.

ביום האירוע ה- 22.12.10 התגלע ויכוח בין בני הזוג על רקע דרישת הנאשם מהמתלוננת לקחת את בנם שחלה לבדיקה רפואית.

במהלך הוויכוח, כך על פי הנטען בעובדות כתב האישום, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין ושלא בהסכמתה, בכך שהיכה בידיה, עיקם אותן וסטר בפניה. כתוצאה ממעשיו נפלה המתלוננת על הרצפה.

בהמשך, נמלטה המתלוננת לחדר השינה כדי לצלצל לחברתה והנאשם הלך אחריה לחדר השינה וחנק אותה שם.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות שהתבטאו בשריטה על לחי שמאל והמרפק, שריטה בשפה התחתונה וסימני אדמומיות על ידיה, צווארה וחזה.

על כל אלה מואשם הנאשם, בפרק הוראות החיקוק, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בתגובתו לאישום אישר הנאשם, באמצעות בא כוחו, כי אכן במועד הרלוונטי לכתב האישום התלקח וויכוח מילולי בינו לבין המתלוננת, שהתמקד, להבנתו, בהתנהגותה הבלתי אחראית של המתלוננת כלפי בנם הקטין בפרט וכלפי בני הבית בכלל.

הנאשם הכחיש שאיים על המתלוננת וכפר בטענה שתקף אותה, כשלדבריו המתלוננת היא שתקפה אותו ואפשר שבמהלך התגוננותו מפניה פגע בשפתה שלא במזיד ובלא כוונה.

ראיית התביעה המרכזית הינה עדותה של המתלוננת, שלתמיכה בה הגישה המאשימה לוח תצלומים של חבלות, שלטענת המתלוננת נגרמו לה במהלך האירוע, כן העלתה לעדות את קצינת החקירות, בפניה חשפה המתלוננת את החבלות שנגרמו לה, שאת חלקן רשמה בגוף הודעת המתלוננת ואת החלק האחר העלתה על מזכר שרשמה, וכן הביאה לעדות שלושה עדים, שסיפרו כי שמעו מפי המתלוננת, כבר ביום האירוע ושעה קלה לאחריו, שהותקפה והוכתה על ידי הנאשם.