מדינת ישראל נ' לן ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 28.06.16, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) ו-2 וכן סעיף 1 ד ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

ביום 19.07.16 נשמעו הטיעונים לעונש.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בהעסקה תוך כדי הלנת העובדת בבית הנאשמים ולעניין חומרת העבירה הפנה לע"פ 1001/01 ולדברי בית המשפט העליון שם וכן לבג"צ 9722/04. עוד הוסיף, כי המניע להעסקת עובד זר ללא היתר הנו מניע כלכלי ומשכך יהיה ראוי להחמיר בענישה להשית על עוברי עבירה זו עונש כלכלי כבד שיהיה בו כדי להרתיע אותם ונאשמים אחרים מביצוע העבירה דנן. בהקשר זה הפנה להע"ז 1535-08.

עוד טען כי תיקון 15 לחוק עובדים זרים חל בענייננו וכי המאשימה סבורה כי בנסיבות דנן טווח הענישה הראוי נע בין 20% ל- 80% מהקנס המקסימאלי וכי קנס בסך של 15,000 ₪ בגין עבירת העסקה יהווה קנס ראוי. לעניין העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי, טען כי מתחם הענישה הראוי הוא בין 5,000 ל- 20,000 ₪ וביקש להשית 6,000 ₪.

ב"כ המאשימה הדגיש כי יש להשית את הקנסות הנ"ל על כל אחד מהנאשמים בנפרד, שכן אין בדין הישראלי אישיות משפטית שנקראת "תא משפחתי" ולא קיימת דוקטרינה משפטית המאפשרת הטלת קנס עונשי אחד על כמה נאשמים ביחד.

בנוסף, ביקש לחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים.

ב"כ הנאשמים טענה כי הנאשמים שיתפו פעולה והביעו חרטה מהרגע הראשון. הנאשמת עובדת בנתב"ג ושניהם אחרי קריסה כלכלית בעקבות 'צוק איתן' ו'עופרת יצוקה'. הנאשמים הם אנשים נורמטיביים, נטולי עבר פלילי, ששרתו בצבא וילדיהם שרתו בצבא. הנאשם קצין בצה"ל.

מצבם הכלכלי של הנאשמים קשה מאוד בעקבות המלחמות שכן עיסוקם היה קייטנות ילדים. הם נמצאים בהליך פשיטת רגל. תיק פש"ר 43422-01-16 (מחוזי מרכז). הם לקחו אחריות ומכרו את ביתם. לא התחמקו ולא ניסו להעלים רכוש. הם עושים הכל כדי לשקם את חייהם וקנס גבוה עלול לפגוע ביכולת השיקום הכלכלי שלהם. לפיכך גם ביקשו כי כל קנס שיוטל, ייפרס לתשלומים וב"כ המאשימה השאיר את ההחלטה בעניין זה לשיקול דעתו של בית הדין.

הבקשה לביטול הרשעה