ת"פ 45466-12-11 מדינת ישראל נ' ברהום

כתב האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

    

2. על פי עובדות כתב האישום כשבוע עובר ליום 20 יוני 2011 איים הנאשם בפני אחיו מר אופיר ברהום (להלן: "אופיר") לפגוע בחברתו בעת האירוע של הנאשם הגב' גל ויינשטיין (להלן: "גל"). הנאשם במהלך שיחה עם אופיר טען בפניו כי גל בוגדת בו ואיים לרצוח אותה, וטען כי הוא מחפש נשק בשביל לרצוח אנשים שהוא חייב להם כסף בשוק האפור. בהמשך, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בגל גם בפני הגב' אלה אסיה, בת זוגו של אופיר (להלן: "אלה") ואמר לה כי הוא מתכנן לפגוע בגל כי הוא חושד כי היא בוגדת בו.

    

   השתלשלות ההליכים ויריעת המחלוקת 

   1. ביום 13 באוקטובר 2013 טען ב"כ הנאשם כי יש לבטל את כתב האישום בשל פגם מהותי שאינו מאפשר לנאשם להתגונן בפניו. לדידו, מאחר שבכתב האישום לא מצוינים תאריך ושעת ביצוע העבירה וכן לא נכתב התוכן המילולי של האיום אותו השמיע הנאשם, הרי שהנאשם מנוע מלטעון ביחס לכוונת הדברים, הסיטואציה בה הם נאמרו ורצינות כוונותיו. עוד הוסיף ב"כ הנאשם כי לא בכדי לא נרשם בכתב האישום מלל ספציפי מפי אופיר ואלה, שכן לגרסת הנאשם מדובר בתלונת שווא, ואף מושא האיום הגב' גל ויינשטיין הכחישה כי הנאשם איים עליה. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי גם אם תוכחנה במלואן כל העובדות המפורטות בכתב האישום, לא יהיה בעובדות אלה כדי לבסס עבירת איומים, שכן האיומים לא הושמעו בפני המתלוננת.

       

       

   2. ב"כ המאשימה השיבה כי כתב האישום מתייחס למועד ספציפי וכי על בית המשפט לשמוע את אופיר ואלה – העדים באוזניהם השמיע הנאשם את האיום כלפי גל כדי לבחון את הקשר אמירת הדברים. עוד הוסיפה כי לא נכון לומר כי גל מכחישה את האיום, ועל כן על בית המשפט לקבוע אם מדובר באיום אם לאו לאחר שמיעת העדים ולתמיכה בטענותיה הפנתה לע"פ (מחוזי ת"א-יפו) 71532/06 בראנץ ציון נ' מדינת ישראל, שם קבע בית המשפט כי יכול שהאיום ישמע בפני אחר.

       

       

   3. לאחר שעיינתי בחומר החקירה בהסכמת הצדדים, החלטתי כי כתב האישום אכן מגלה עבירה, שכן העדים מסרו כי הנאשם איים לפגוע בגל. השאלה האם הדברים מהווים איום, מאחר שלא נשמעו באוזני איש מרות, דינה להתברר לאחר שמיעת הראיות בתיק, שכן על בית המשפט להתרשם מהעדים ומההקשר בו נאמרו הדברים.