ת"פ 44577-10-15 מדינת ישראל נ' מועצה מקומית דלית אל כרמל ואח'

בפני טענות מקדמיות של באי כוח הנאשמים 1,2 ו-4.

אציין כי לפי הבקשה המקורית, טענו הסניגורים המלומדים, שורה ארוכה של טענות מקדמיות. בדיון בבקשה צומצמה ומוקדה המחלוקת לטענות שלהלן וזאת לאור קבלת המלצת בית המשפט.

אשר לטענת הנאשמים 1 ו-4:

ב"כ הנאשמים טוענים כי נפל פגם ופסול בכתב האישום ומפנים לנוסחו של כתב האישום, כאשר בצווי הניקיון מתייחסת המאשימה ל"תחנת מעבר" ואילו בכתב האישום ההתייחסות היא ל"אתר פסולת". לאחר ששמעתי את טיעוניה של ב"כ הנאשמים, איני סבור כי יש בטענה זו טעם של ממש. סבורני כי כתב האישום מנוסח באופן ברור ושאינו משתמע לשתי פנים ואילו הביטויים בהם השתמשה המאשימה לתיאור איזור השלכת הפסולת והגדרתו בכתב האישום כ"אתר פסולת", הינו לשם הנוחות ומדובר בשינוי סמנטי בלבד שאינו יורד לשורשו של עניין ואין בו כדי לפגוע ביכולתם של הנאשם להתגונן כנגד האישומים שיוחסו להם.

ב"כ הנאשם 2 טען טענת התיישנות. לגישתו העבירה של הפרת צו ניקיון הקבועה בסעיף 15(ב) לחוק הניקיון היא עבירת חטא אשר התיישנה. לשיטת ב"כ הנאשם 2 הוראת סעיף 13 לחוק שמירת הניקיון מוגדרת כעבירת קנס בהתאם לצו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס-שמירת ניקיון), תש"ס- 2000, ובשל כך תקופת ההתיישנות של העבירה עומדת על שנה.

ראשית, יצוין כי ב"כ הנאשם 2 ביקש שהות קצרה לצרף פסיקה התומכת בטענתו, אך עד היום לא התקבלה פסיקה כלשהי.

אשר לטענה גופה, דינה להידחות. צו סדר הדין הפלילי (עבירת קנס-שמירת ניקיון), תש"ס 2000, קובע בסעיף 2 כי עבירות כמפורט בתוספת, על הוראות סעיף 13 לחוק, הינן עבירות קנס. עיון בתוספת לצו מעלה כי סעיף 13(ב)(5) המיוחס לנאשם בכתב האישום ואשר עניינו "אי ביצוע צו לשמירת הניקיון" אינו נמנה תחת רשימת העבירות המצויות בתוספת. משהוראת החיקוק אינה מופיעה כחלק מהעבירות המוגדרות כעבירות קנס בתוספת, תקופת ההתיישנות החלה על עבירות קנס אינה חלה עליה ועל כן תקופת ההתיישנות טרם חלפה.

לאור האמור, אני דוחה את הטענות המקדמיות.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.