ת"פ 44307-02-14 מדינת ישראל נ' פלוני

השאלה העיקרית העומדת להכרעתי בהליך זה הִנה האם יש להורות על ביטול הרשעת הנאשם בדין. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול החומר שלפניי, באתי בסופה של שקילה למסקנה כי בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, ניתן להעדיף את ההיבטים האינדיבידואליים-השיקומיים על-פני האינטרסים הציבוריים, באופן שהרשעתו של הנאשם תבוטל. להלן טעמיי לכך.

רקע

1.הנאשם הורשע ביום 20.3.2014 על-יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן כדלקמן: עבירה אחת של תקיפה בנסיבות מתמירות (תקיפה-סתם של בת-זוג) לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); וכן ריבוי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

כתב-האישום המתוקן מחזיק שני אישומים. בהתאם לאישום הראשון, ביום 15.2.2014 בסמוך לשעה 12:00 בביתם בירושלים, התעורר בין הנאשם לאשתו (להלן גם: המתלוננת) ויכוח בנוגע לדרישת הנאשם לשמירת שבת בבית. בעקבות הויכוח, אמר הנאשם למתלוננת בין היתר: "אל תשברי שבת...את לא מחייגת לאמא שלי". בהמשך לכך, כאשר המתלוננת ניגשה לסלון הבית והתיישבה על הספה, ניגש אליה הנאשם וסטר לפניה. בגין כך, הורשע הנאשם לפי הודאתו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (תקיפה-סתם של בת-זוג).

בהתאם לאישום השני, בעקבות המתואר באישום הראשון, במספר הזדמנויות במהלך יום 16.2.2014, שלח הנאשם מספר מסרונים למתלוננת במסגרתם איים עליה באומרו בין היתר: "שלא תעיזי להתקשר לאמא שלי שוב. אם אני אדע שדיברת איתה, הימים שלך על האדמה הזו יהיה קצרים. המשחק שלך נגמר היום אחרי כל השנים". בנוסף, איים הנאשם: "אם יקרה לי משהו, אני לא משאיר ממך חתיכת בשר, אני הולך על כל הקופה, תיזהרי ממני", וכן: "...אבטחה שלי (כך במקור - ד.כ.ל). אם תעזרי לחזור, תקבלי בראש...אני ירדוף (כך במקור-ד.כ.ל) אחרייך. לא יעזור לך. המשפחה שלך...לא מבינים עד כמה אני דפוק. את מחוקה!". ועוד: "ביום מן הימים אני בטוח שאהיה בכלא בגללך. והילדים יישארו יתומים. וזו לא קלישאה...ללכת להוריי זו לא אופציה. לשרוף אותך בשחנה כן". וגם: "...את נכנסת לסטטיסטיקה...". ועוד: "...את התוצאות את תרגישי עם האדמה...מאתמול ניפרץ הסחר (כך במקור - ד.כ.ל) במובנים שההורים שלך אבכו (כך במקור - ד.כ.ל) עליך...משטרה בשבילי כבר לא אופציה. גם אם אספוג מיהם השפלות. את לא מבינה למה הכנסת את עצמך". בגין כל אלה, הורשע הנאשם בריבוי עבירות של איומים.

2.מלכתחילה, לא הייתה הסכמה עונשית בין הצדדים. הסנגור הודיע כי הוא שומר לעצמו את האפשרות לעתור לביטול ההרשעה. מנגד, המאשימה הודיעה כי עמדתה היא כי יש להותיר את הרשעת הנאשם על-כנה. עם זאת, המאשימה הייתה נכונה לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש מספר פעמים על-מנת לאפשר לנאשם להשתלב בטיפול בבית-נועם לפי המלצת שירות המבחן, ועל-מנת לעקוב אחר התקדמותו של הנאשם בתהליך הטיפולי. בהתאם לכך, נדחו הטיעונים לעונש מספר פעמים. במהלך השנה האחרונה (מאז ההרשעה על-יסוד הודאת הנאשם ביום 20.3.2014, ועד שמיעת הטיעונים לעונש ביום 16.2.2015) הוגשו לעיוני 6 תסקירי שירות מבחן (חלקם נגעו לתנאים המגבילים של שחרור הנאשם ממעצר, וחלקם נגעו לתהליך הטיפולי כפי שיפורט להלן).

3.יובהר מיד כי לאחר קבלת מלוא התסקירים, ונוכח התהליך הטיפולי בו השתלב הנאשם, הסכימה המאשימה להסתפק במישור העונשי בצו של"צ ובצו מבחן לפי המלצת שירות המבחן ולפי בקשת הסנגור. המחלוקת שנותרה בין הצדדים נוגעת, אפוא, לסוגית ההרשעה.

תסקירי שירות המבחן

4.התסקיר הראשון מיום 10.4.2014 דיווח כי הנאשם צפוי להיקלט ביום 4.5.2014 בבית נועם. אותה עת, היה מצוי הנאשם בתנאי הרחקה ואי יצירת קשר עם אשתו.

5.בתסקיר השני מיום 28.8.2014 צוין כי במסגרת האבחון שנערך לנאשם בתיק המעצר בתחילת הדרך, ההתרשמות של שירות המבחן הייתה כי הנאשם זקוק למסגרת טיפולית מקיפה ואינטנסיבית לטיפול בגברים אלימים במשפחה, וזאת לצורך הבנת דפוסי התמודדותו בעבר, ועבודה על שינוי אותם דפוסים טרם חזרה לבית המשפחה. צוין כי הנאשם שולב בבית-נועם במסלול הכולל יציאה לעבודה בבוקר, וחזרה להוסטל עד השעה 16:00 לצורך השתלבות בפעילויות השוטפות של המקום עד למחרת בבוקר. במסגרת זו, החל הנאשם לעבוד כמתווך דירות באזור העיר הרצליה. נאסר על הנאשם לצאת מגבולות העיר הרצליה במהלך שהותו בהוסטל, ללא פיקוח. לפי דיווח צוות המקום, עם הזמן הצליח הנאשם לראות באופן אמיתי את מצבו ואת קשייו, ולהשיג תובנות לגבי עצמו.