ת"פ 438-01-11 מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' עמותת התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל, יהודה כהן

1.לפני בקשת הנאשמים לביטול ההרשעה.

2.הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירה של אי תשלום שכר מינימום ,עבירה לפי סעיפים 2 (א) 14 לחוק שכר מינימום התשמ"ז-1987 (להלן: "חוק שכר מינימום").

הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") הורשע גם בעבירה לפי סעיף 15 לחוק הגנת השכר.

כמו כן הורשעה הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת"), על פי הודאתה, בעבירה של אי ניהול פנקס חופשה, עבירה לפי סעיפים 26 ו- 88 (ב)(3)לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית").

3.הנאשמת הינה עמותה רשומה ללא מטרות רווח, אשר הוקמה בשנת 2001 ומשמשת כארגון מעבידים יציג בענף האולמות וגני האירועים.

הנאשמת הינה צד להסכם קיבוצי כללי בישראל מיום 19.2.06 בענף האולמות וגני האירועים בישראל.

הנאשם משמש כמנהלה הכללי של הנאשמת.

4.נימוקי הבקשה –

א.הרשעת הנאשמת תפגע בה באופן אנוש.

לנוכח העובדה כי הנאשמת הינה צד להסכם עבודה קיבוצי, מטרת ההרתעה הציבורית הושגה בעצם הגשת כתב האישום ואין צורך להותיר ההרשעה על כנה.

ב.ענישת תאגיד ללא הרשעה הינה אפשרות מוכרת (הנאשמים מסתמכים בעניין זה על רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ – מ"י, ניתן ביום 23.10.12).

ג.הנאשם בן 61, משמש כמנכ"ל הנאשמת מיום היווסדה, מפרנס יחיד במשפחתו המונה 5 נפשות. הותרת הרשעתו תפגע במטה לחמו ובעתידו, ספק רב אם יוכל להמשיך ולכהן בתפקידו אצל הנאשמת.

ד.העבירות אשר נעברו, נעברו בתום לב ונבעו מאי ידיעת הדין של הנאשמים והעובד. מדובר במעידה חד פעמית, העובד הינו מכר של הנאשם ובתקופה הרלבנטית היה מחוסר עבודה, גרוש. הנאשם הציע לו לקחת חלק פעיל בפעילות הנאשמת על מנת לשפר את מצבו הנפשי. מאחר ובאותה תקופה מצבה הפיננסי של הנאשמת לא איפשר לה תשלום משכורת לעובד, סוכם בין הצדדים כי ישולמו לעובד הוצאותיו בלבד.

מכל מקום, עובר להגשת כתב האישום, הנאשמת שילמה לעובד את כל אשר מגיע לו, לשביעות רצונו.