מדינת ישראל נ' אסף

א. כתב-האישום וזירת המחלוקת:

כתב-האישום מייחס לנאשם עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק הנ"ל והטרדה מינית לפי סעיף 5 (א) לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח – 1998.
הנאשם וא.א., ילידת 1988, עבדו במקום עבודה בסניף בלוד - הנאשם קצין ביטחון, אשר עבד במספר סניפים וא.א. הייתה מזכירה.
 נטען, כי בתאריך 29.2.16, במקום העבודה, בלוד, ניגש הנאשם למשרדם המשותף, חיבק את א.א. מאחורה, נישק אותה במצחה, בלחייה, פנה אליה באמירות כמתואר בעובדות, בעלות אופי מיני, שאל אותה מדוע היא אינה משיבה לו בחיבוק וא.א. השיבה לו כי אינה מעוניינת בכך ובקשה ממנו שיחדל ממעשיו.
בהמשך, לקראת סיום יום עבודתה, אמר הנאשם לא.א.  שתבוא יפה והיא השיבה לו כי אינה צריכה להראות יפה עבורו.
למחרת, בתאריך 1.3.16, שהו השניים במשרד, הנאשם ביקש שא.א. תשב לידו, היא סירבה, הוא שאל אותה אם הוא יכול לנשק ולחבק אותה והיא השיבה בשלילה.
נטען, כי אז תפס הנאשם את ידה של א.א. משך אותה לכיוונו, אמר לה שהיא בחורה מושכת, קירב אותה אל גופו, נישק אותה במצחה, בלחייה, בצווארה, תפס את שתי ידיה בחוזקה וליטף את גבה לכל אורכו עד הישבן. א.א. אמרה לנאשם כי הוא מכאיב לה וביקשה שיפסיק את מעשיו. 
הנאשם מסר מענה מפורט לכתב-האישום.
בהתאם לכפירתו,  הנאשם אכן עבד באותו מקום עבודה, אך לא בהכרח בסניף המדובר, אלא כקצין ביטחון כללי באותו מקום, במספר סניפים.
הנאשם מסר כפירה כללית לנטען בהתרחשות הראשונה מיום 29.2.16, במסגרתה הוא טען טענת "אליבי" ביחס למועד זה. לדבריו, הוא עבד באותו יום באחד מסניפי הרשת, אך לא בסניף לוד המדובר בו עבדה א.א.
ביחס להתרחשות השנייה, הנאשם הודה כי בתאריך 1.3.16 הוא היה במקום. הוא הבחין במצוקתה האישית של א.א., ניגש אליה, חיבק אותה באופן אבהי, נישק אותה על מצחה, אך בלא כל כוונה מינית. 
הנאשם הוסיף וטען, כי הבחין שא.א. בוכה, הוא שאל אותה אם היא בוכה בשל החיבוק, היא אישרה ואז הוא התנצל בפניה.
הנאשם הוסיף כי עומדת לזכותו הגנה של טעות במצב דברים בכל הקשור לאירוע בו הודה, כמפורט לעיל. ב. דיון:

(א). עדות המתלוננת:
המתלוננת העידה בעדות מהימנה ואמינה המאפשרת קביעת ממצאים תוך הסתמכות על עדותה, כנדרש בהליך פלילי.
המתלוננת העידה ביחס לשני האירועים המפורטים בכתב-האישום כדלקמן: