ת"פ 41002-12-13 מדינת ישראל נ' סלאמה

כללי

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות שעניינן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) ביחד עם סעיף 62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961, נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2 לפק' ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל – 1970, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה ניזוק רכוש לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפק' התעבורה ואי ציות לאור אדום ברמזור לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

    

   2. הנאשם כופר בעבירות המיוחסות לו, הגם שהודה כי נסע ברכב בעת שבוצעו העבירות לכאורה, אולם לא נהג בו.

       

      2. שתי טענות הגנה מרכזיות בפי הנאשם:

         • זיהויו כנהג הרכב לא הוכח ולמצער, לא הוכח כדבעי ועל כן, יש לזכותו ולו מחמת הספק.

         • אף אם הוכחה נהיגתו ברכב, הרי שאין להרשיעו בעבירות המיוחסות לו, הואיל והוא 'הודח' לבצען על ידי השוטרים עקב המרדף שערכו בעקבותיו בניגוד לנוהלי המשטרה, אך בשל עבירת תנועה שביצע לכאורה, אשר לא הצדיקה את המסע שניהלו השוטרים כדי ללוכדו ולעצרו, קל וחומר לנוכח העובדה שזהותו הייתה ידועה להם.

           על רקע טענות אלו תיבחנה הראיות מטעמם של הצדדים. תחילה תפורטנה עובדות כתב האישום.

           כתב האישום

           4. בתאריך 15.12.13 נהג כאמל חג'אזי (להלן: "כמאל") ברכב מסוג מיצובישי לנסר שמספרו  70-265-02 (להלן: "הרכב") ברח' הרצל ברחובות. לצידו ישב הנאשם, אשר שנה קודם לכן, בתאריך 28.11.12 נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת 3 שנים (תיק פל"א 6072-10-12).