ת"פ 40751-08-13 מדינת ישראל נ' אבו אמדע'ם ואח', ת"פ 45735-01-14 מדינת ישראל נ' אמדעם

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המיחס להם עבירות של הסגת גבול פלילית בניגוד לסעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977; כניסה למקרקעי ציבורי והחזקה בהם, בניגוד לסעיף 5ג(א) לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), תשמ"א – 1981.

נגד הנאשם 2 בלבד הוגש כתב אישום נוסף, המיחס לו שוב את אותן עבירות, ביחד עם עבירה של הפרת הוראה חוקית, בניגוד לסעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בהחלטה מיום 03/03/15, הורה בית המשפט על איחוד הדיון בשני התיקים שבכותרת.

בתאריך 15/02/16 הוגשו מטעם ההגנה טענות מקדמיות. יצוין, כי באחד התיקים, הועלו, בעבר, טענות דומות, ונדחו בהחלטה שנתנה מאת מותב קודם אשר דן בתיק. עם זאת, משהועלו הטענות במסגרת אחד התיקים בלבד; ומשההחלטה שניתנה לא היתה מנומקת – אפשר בית המשפט להגנה להעלות מחדש את הטענות, בנוגע לשני התיקים גם יחד.

ענינם של כתבי האישום, לכאורה, בהסגת גבול – פלישה - למקרקעין ציבוריים, והחזקה בהם, תוך בניה או שימוש בהם, וזאת, בין היתר, בניגוד לקביעות שיפוטיות.

טענותיה המרכזיות של ההגנה הן כדלקמן:

• כי הגשת כתב האישום עומדת בניגוד לעקרונות של הגינות וצדק, וזאת לאור כך שהזכויות במקרקעין מושא כתבי האישום נתונות במחלוקת, וכי מצב זה אינו מפורט בכתב האישום, כך שכתב האישום אינו משקף את המציאות;

• עוד נטען, כי התביעה מנצלת לרעה הכֹּחַ והסמכות העודפים העומדים לרשותה, תוך שימוש בהליכים פליליים במסגרת סכסוך אזרחי. בהמשך לכך נטען, כי המדובר באכיפה בררנית באשר בשלוש השנים האחרונות הוגש רק כתב אישום אחד נוסף בעבירה של הסגת גבול ביחס לסכסוך קרקעות בין המדינה לאדם פרטי ואף כתב אישום זה – בוטל;