ת"פ 40739-09-13 מדינת ישראל נ' ח'(עציר)

ביום 23.06.15 התקיים דיון בבקשה להוציא צו מרפאתי לנאשם. מחוו"ד של הפסיכיאטר המחוזי, הנאשם הבין את מעשיו במועד ביצוע בעבירות והבדיל בין טוב לרע. כיום הנאשם חולה ואינו יכול לנהל את ההליכים או להיעזר בעו"ד. בנסיבות אלו המליץ הפסיכיאטר המחוזי להפסיק את ההליך ולהוציא צו טיפול מרפאתי. הצדדים הסכימו לראיות לכאורה לאחר תיקון כתב האישום.

בנסיבות אלו, במסגרת סמכויותיי על פי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982 ועל פי סעיף 15 (א) לחוק לטיפול בחולי נפש תשנ"א – 1991 (להלן: החוק), לאור חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר עולה ממנה כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לעמוד לדין, וכן נוכח עמדת הצדדים, הסכמת הצדדים לראיות לכאורה, בית המשפט הורה כי ההליכים בתיק העיקרי נגד הנאשם יופסקו. הנאשם יקבל טיפול מרפאתי כפוי במרפאה עליה יחליט הפסיכיאטר המחוזי.

בין הצדדים נפלה מחלוקת, לאור האמור בתיקון 8 לחוק מיום 21.12.2014. במסגרת אותו תיקון הוסף סעיף 15 (ד1) שזהו נוסחו.

(ד1)(1)בית משפט לא יקבע בצו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) את תקופת האשפוז או הטיפול המרפאתי, ואולם יורה בצו על תקופת האשפוז או הטיפול המרפאתי המרבית לפי הוראות פסקאות (2) ו-(3) (להלן – תקופת האשפוז או הטיפול המרבית);

(2)תקופת האשפוז או הטיפול המרבית לא תעלה על תקופת המאסר המרבית; לעניין זה, "תקופת המאסר המרבית" –

(א)תקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה כאמור בסעיף קטן (א1) או (ב), לפי העניין;

(ב)היו כמה עבירות כאמור בפסקת משנה (א) – תקופת המאסר הארוכה ביותר מבין תקופות המאסר הקבועות בחוק לאותן עבירות;

(ג)היתה עבירה כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב), עבירה שדינה מאסר עולם חובה – 25 שנים;

על פי לשון החוק, בחלק השני שלו על בית המשפט להורות בצו על תקופת האשפוז או הטיפול המרפאתי. נוכח האמור עתרה ב"כ הנאשם לקבוע את משך תקופת הצו, בה יחול הצו שניתן. ב"כ הנאשם ביקשה שתקופת הצו לא תעלה על 8 חודשים. בעוד המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי משך הצו הוא התקופה המקסימלית הקבועה בחוק העונשין. לגבי העבירה החמורה ביותר.

מדובר בתיקון לחוק שנכנס לתוקף ביום 21.06.15 לפני כיומים. לכאורה קיימת בסעיף 15 (ד1) לחוק סתירה בין הרישא לתיקון החוק לבין הסיפא שלו. בעוד הריישא קובע כי "בית משפט לא יקבע בצו את תקופת האשפוז או הטיפול המרפאתי", והסיפא קובע את הניגוד לאמור בראשית הסעיף "ואולם יורה בצו על תקופת האשפוז או הטיפול המרפאתי המרבית לפי הוראות פסקאות (2) ו-(3)". השאלה היא אם כן מהי התקופה המרבית אותה על בית המשפט להורות על פי האמור בחוק.

על מנת לבחון את כוונת הדברים אני מוצא להביא את דברי ההסבר לחוק.

"הוספת סעיף 15(ד1): בחוק טיפול בחולי נפש או בכל חיקוק אחר אין סעיף המגביל את תקופת אשפוזו או את בעקבות הערתו של תקופת הטיפול המרפאתי של נאשם נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק בפס"ד פלוני, ולאחר בדיקת משפט משווה בנושא, נבחנו שתי חלופות: האחת - לקבוע את תקופת האשפוז המרבי לפי קבוצות של סוגי עבירות, באופן מדורג לפי חומרתן של העבירות; השנייה - לקבוע כי התקופה המרבית של האשפוז לפי צו שניתן בהליך פלילי לא תעלה על תקופת המאסר המרבית שהיה ניתן להטיל בשל העבירה שבה הואשם הנאשם, אילו הורשע בעבירה מוצע לאמץ את החלופה השנייה שמאפשרת להגביל את חירותו של האדם עקב ביצוע העבירה לתקופה שאינה עולה על התקופה שניתן להשיתה בעקבות הרשעה בעבירה. (לעניין אפשרות המשך האשפוז ראו סעיף 15א) כאשר הנאשם הואשם בעבירה שהעונש עליה הוא מאסר עולם חובה, מוצע, כי לצורך חישוב התקופה המרבית לאשפוז יש לראות את העונש כאילו נקצב, כאמור בסעיף 29(א) לחוק שחרור על–תנאי ממאסר, התשס"א- 2001. במקרה כזה, תקופת האשפוז המרבית תהיה כמשך התקופה המינימלית להמלצה על קציבה בהתאם לסעיף כמו כן מוצע לכלול בתיקון האמור, כלומר - 30 שנים לחוק הוראות ברורות לגבי מקרים שבהם מואשם הנאשם ביותר מעבירה אחת, כך שהתקופה המרבית תהיה בהתאם לתקופת המאסר הקבועה לעבירה החמורה מביניהן