ת"פ 40462-01-15 מדינת ישראל נ' נוקד

1.בפני בקשת ב"כ הנאשם שלא להתיר זימונו של עד תביעה מס' 12, ד"ר שמשוני מהמכון הווטרינרי בבית דגן.

2.ב"כ הנאשם נוקב במספר טעמים להתנגדותו : נמנעה מההגנה האפשרות לבדוק המוצג לאור השמדתו טרם הגשת כתב האישום, העד אמור להעיד כעד מומחה למרות שלא ערך חוות דעת מומחה, התביעה מסרה חומר חקירה בלתי מספק בגין אופן עריכת הבדיקות ושימור המוצגים ולפי כלל הראיה הטובה לא ניתן יהיה להגיש תוצאות הבדיקה.

3.מנגד טוענת התביעה כי העד הוא שערך בדיקות המעבדה של הרעל אשר נטען כי הנאשם עשה בו שימוש במסגרת כתב האישום וכי מדובר בראיה שיכולה להיות מוצגת אך ורק באמצעות העד, תרשומת העד בגין עריכת הבדיקות הועברה לתביעה, מדובר בעד שצילם הבדיקות וניתן להגישן רק באמצעותו, עדותו נדרשת לגילוי האמת. עוד נטען כי המגמה בפסיקת בית המשפט העליון הינה להסיט הדיון בסוגיות ראייתיות משאלת הקבילות לשאלת המשקל.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

5.המסגרת הנורמטיבית בזימון עד על ידי התביעה מעוגן בסעיף 156 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן : החוק") :

"לא הודה הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו באישום או באחד האישומים שבכתב האישום, או שהודה ובית המשפט לא קיבל את הודייתו, תביא התביעה לפני בית המשפט את ראיותיה לעובדות שלא נתקבלה עליהן הודיה"

לכך יש להוסיף ההוראה המעוגנת בסעיף 106 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 :

"הזמנת עד (א) בית המשפט יזמין, לבקשת בעל דין, כל אדם להעיד במשפט, זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט"

6.לאחר עיון בטיעוני ב"כ הנאשם ותגובת המאשימה מצאתי כי עדותו של עד התביעה ד"ר שמשוני הינה רלוונטית להוכחת אשמתו לכאורה של הנאשם על פי עובדות כתב האישום בהן מואשם בכתב האישום.