ת"פ 40460-08-13ואח' מס ערך מוסף –משרד אזורי בת-ים נ' ח.

כתבי האישום

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בתיק העיקרי – ת"פ 40460-08-13 של בית משפט זה, וכן, בהתאם להודאתו ולבקשתו, הורשע גם בעבירות שיוחסו לו בת"פ 7576-09-14 של בית משפט השלום בתל אביב, כדלקמן:

ת"פ 40460-08-13 – לפי עובדות כתב האישום, הנאשם הפעיל מסעדה, והיה רשום כעוסק מורשה לצורך חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"). הנאשם לא הגיש דו"חות מע"מ תקופתיים לחודשים החל מ- 02/12 ועד ל-6/12, סה"כ 5 דו"חות, ולא שילם את המס המגיע עד למועד הגשת כתב האישום.

לפיכך, הורשע הנאשם ב-5 עבירות של אי הגשת דו"ח שיש להגישו לפי סעיף 117 (א)(6) ביחד עם סעיף 67 לחוק מס ערך מוסף, וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1976.

ת"פ 7576-09-14 – לפי עובדות כתב האישום הנאשם ניהל עסק של מסעדה, והיה חייב להגיש לפקיד השומה דו"ח על הכנסותיו בשנים הרלוונטיות לכתב האישום. הנאשם קיבל ארכה להגשת הדו"ח על הכנסותיו לשנת המס 2010 עד ליום 31.10.11, וקיבל ארכה להגשת הדו"ח על הכנסותיו לשנת המס 2011 עד ליום 30.6.12, אך לא הגישם במועד, ללא סיבה מספקת.

מחזור העסקאות לשנת המס 2010 עמד על 2,839,321 ₪ ומחזור העסקאות לשנת המס 2011 עמד על 1,910,694 ₪.

לפיכך, הורשע הנאשם ב-2 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

תמצית טיעוני הצדדים לעונש והראיות לעונש

2.ב"כ המאשימה טענה כי עסקינן בהתנהלות רצופה ושיטתית מצדו של הנאשם, ולא במעידה חד פעמית. ב"כ המאשימה טענה כי קרן המס שלא שולמה עמדה על סך של 10,000 ₪, ובביצוע עבירות מע"מ פגע הנאשם בקופה הציבורית, בשיווין בין הנישומים השונים, ובאפשרות רשויות המס לקבל מידע נכון על הפעילות העסקית. הנאשם נהג לגבות את המס באופן שוטף מלקוחותיו, ולא היה אמור להיות לו כל קושי להעביר את תשלומי המס, אך הוא בחר להשאירם בכיסו, והפנתה למחזורי העסקאות הגבוהים של העסק בשנים הרלוונטיות.

ב"כ המאשימה טענה לגבי עבירות מס ההכנסה כי אי הגשת דו"חות שנתיים מעודכנים בזמן אמת, פוגעת באפשרות של רשויות המס לשום את הנישום כנדרש ולתכנן את היקף הגביה, והדבר מטיל מעמסה כספית נוספת על כתפי הציבור שומר החוק ומשלם המיסים.

עוד הוסיפה כי המחדל בגין אי הגשת דו"חות המע"מ לא הוסר עד היום והמס לא שולם, ואילו הדו"חות השנתיים הוגשו, אך באיחור רב, ורק לאחר הגשת כתב האישום – בחודשים אוקטובר וספטמבר 2014.

ב"כ המאשימה טענה כי מדיניות הענישה הנוהגת במקרים בהם המחדלים נשוא כתב האישום לא הוסרו הינה מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי והתחייבות, וכי מתחם הענישה הראוי לכל עבירה בנפרד נע בין 4 ל-8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס שנע בין 8,500 ₪ ל-29,200 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה.