ת"פ 4023-01-14 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' ס.א.ד.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוען של העבירות הבאות: תקיפת בת זוג לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.7.11, בסמוך לשעה 16:30 בביתם שבתחומי העיר לוד, תקף הנאשם את בת זוגו (להלן: המתלוננת) בכך שסטר על לחיה ודחפה. בהמשך, דפק הנאשם את ראשו בקיר והחל לצעוק ולהשתולל עד שבנם הקטין הסתתר מתחת לשולחן הסלון בבית. הנאשם גרם במזיד נזק לרכוש בכך שלקח את שולחן הסלון וזרק אותו על מכשיר הטלויזיה שהתנפצה, זרק את כיסא המטבח על השולחן ושבר אותו. בנוסף, הנאשם איים על המתלוננת בכך שאמר לה כי יהרוג אותה ולא יעזוב את בנם.

גרסת המתלוננת למול גרסת הנאשם

3.מטעם המאשימה העידה המתלוננת ואשר טענה שיש לה ארבעה ילדים מנישואים קודמים אשר נהגו לבקרה בימי שבת. בעת הגעתם, המתלוננת נהגה לקחתם לבילויים שונים וביקשה כסף מהנאשם עבור בילויים אלה. בעקבות בקשתה זו ארע ויכוח בינה לבין הנאשם שבמהלכו בערה בו חמתו והחל לזרוק חפצים שונים בבית ולקלל אותה. בהמשך, הנאשם סטר לה על פניה ואיים עליה שיהרוג אותה. המתלוננת התקשרה לאחיה ובהמשך גם למשטרה (ראו עדותה בפרוט' עמ' 10 ש' 8 – 27; עמ' 11 ש' 10 – 24; עמ' 13 ש' 1 – 2, ש' 6 – 13, ש' 23- 27; עמ' 14 ש' 25 – 29; עמ' 15 ש' 1- 4, ש' 10 – 12; עמ' 16 ש' 7 – 8).

4.הנאשם אישר בעדותו שאכן התנהל ויכוח בינו לבין המתלוננת בעקבות דרישתה ממנו לכסף על מנת לממן בילוי עבור ילדיה מנישואים קודמים ושהיו אמורים להגיע אליה לביקור במועד האירוע נשוא כתב האישום. לטענתו, באותו יום היה במצוקה כלכלית עקב עיקול שהוטל על חשבונו. לטענתו הוא נתן לה סכום מסוים של כסף וכאשר הודיע למתלוננת שאין לו כסף נוסף לתת לה, החלה לצעוק ולקלל אותו. הנאשם מאשר שחבט את ראשו בקיר בשל כעסו, דחף את השולחן של הסלון ופגע בטלוויזיה וגם דחף את הכיסאות של פינת האוכל. הנאשם הבהיר שלא איים על המתלוננת, לא דחף אותה ולא סטר לה (פרוט' עמ' 19 ש' 1 – 20, ש' 29; עמ' 20 ש' 10 – 11, 22 – 23; עמ' 21 ש' 1 – 16). הנאשם מסר דברים דומים גם בהודעתו במשטרה (ת/1).

דיון והכרעה

5.בעת בחינה האם להעדיף את גרסתה של המתלוננת או את גרסת הנאשם לגבי השתלשלות האירוע נשוא כתב האישום, בית המשפט מחויב לבחון את מכלול הראיות בתיק.

6.לאחר שהמתלוננת התקשרה למשטרה, בסמוך לקרות האירוע נשוא כתב האישום, הגיעה לביתם של בני הזוג השוטרת ירדנה יומטוב (להלן: ירדנה) ואשר העידה כי בעת שהגיעה לבית, בעקבות הודעה שקיבלה מהמוקד המשטרתי, ראתה את הנאשם יושב מחוץ לבית. המתלוננת פתחה את דלת הבית והיתה בוכה ובידיה ילד שבוכה. לטענתה, כל הבית היה הפוך, כך שהטלוויזיה היתה על הרצפה ומנופצת, הכיסאות במטבח היו על הרצפה ושבורים והיו גם זכוכיות על הרצפה. לפי עדותה של ירדנה, המתלוננת מסרה לה שבעקבות ויכוח בינה לבין הנאשם בדבר כוונתה לארח אצלה את ילדיה מנישואים קודמים, הנאשם התנגד, השתולל וסטר לה בפניה. המתלוננת מסרה לה שהיא מעוניינת בהגשת תלונה אך מחכה שאביה ובני משפחתה יגיעו לביתה ואכן המתינה ובני משפחתה הגיעו בשלב מאוחר יותר (פרוט' עמ' 16 ש' 11 – 32; עמ' 17 ש' 16 – 18).

7.בא כוח הנאשם טען שדבריה של המתלוננת בפני ירדנה אינם בגדר "אמרת קורבן אלימות" וזאת מאחר והמתלוננת שוחחה תחילה, מיד לאחר האירוע, עם אחיה, בטרם הגעת המשטרה, ולכן דבריה של המתלוננת לירדנה אינם דברים של קורבן אלימות "בהזדמנות הראשונה". טענה זו דינה להידחות.