ת"פ 3994-10-13 מדינת ישראל נ' חיים

הרקע:

הנאשם הורשע לאחר הוכחות, בעבירות של אי ציות לרמזור אדום לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961, סטייה מנתיב שלא בבטחה לפי תקנה 40(א) לתקנות הנ"ל, נהיגה פוחזת לפי סעיף 338 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 והכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק האמור.

על פי המפורט בהכרעת הדין, ביום 21/9/2013, עצר הנאשם את הרכב בו נהג ברמזור אדום בצומת ישעי. שוטר עצר מימין לרכב הנאשם, קרא לו בשמו, הודיע לו שהוא מעוכב והורה לו לנסוע בעקבותיו לתחנת המשטרה. בתגובה ביצע הנאשם פניית פרסה באור אדום ונהג בנסיעה פרועה, תוך שהוא סוטה ימינה ושמאלה. במהלך נסיעת הנאשם נאלצו נהגים שונים לבלום בלימת חירום או לסטות מנתיב נסיעתם כדי להימנע מתאונה. לבסוף עלה בידי השוטר לעקוף את רכב הנאשם ולחסום את דרכו.

תמצית טענות הצדדים:

המאשימה טענה כי הנאשם נהג בפראות ובבריונות וסיכן את שלום הציבור, וכי רק בנס לא פגע בנפש וברכוש. בנוסף, הנאשם פגע במאמץ של אנשי החוק לבצע עבודתם ללא מורא והפרעה, וביטא זלזול בחוק ובמי שאמונים על אכיפתו. לטענת המאשימה, אין להשלים עם תופעות של נהיגה בריונית במהלך מרדף משטרתי, וראוי להעניק הגנה לשוטרים המבצעים את תפקידם.

לסברת המאשימה, מעשיו של הנאשם מצויים במדרג הבינוני – גבוה, ומתחם הענישה ההולם להם נע בין 18 חודשי מאסר בפועל לבין 48 חודשי מאסר בפועל.

המאשימה הפנתה לתסקיר המבחן שנערך בענייננו של הנאשם, טענה כי עולה ממנו שהנאשם לא נטל אחריות מלאה על מעשיו, אלא ניסה לצמצם את אחריותו להם. מכך יש להסיק שהנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו ואת הסיכון שהיה טמון בהתנהגותו. משכך, לטענתה, אין מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ויש להעדיף על פניהן את עיקרון ההלימה וההרתעה.

בסופו של דבר ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 28 חודשים, פסילה בפועל, פסילה על תנאי ומאסר על תנאי.

ההגנה טענה כי מדובר באירוע חד פעמי. העובדה שלנאשם אין מעורבות פלילית קודמת והעובדה שבמהלך השנתיים שחלפו מאז האירוע לא נפתח נגדו תיק נוסף מלמדות שהנאשם הינו אדם נורמטיבי, אשר אינו מנהל אורח חיים עברייני. עוד ציינה ההגנה את פרק הזמן הממושך בו שהה המשיב בתנאים מגבילים, ואת דבר פסילתו החלקית של רישיון הנהיגה של הנאשם מיום 4/5/2014.

הסנגור הרחיב ופירט בטיעוניו את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם. בין היתר טען הסנגור כי לנוכח מצבה הרפואי הקשה של אשת הנאשם, המוכרת כנכה בשיעור 100%, על הנאשם לטפל בה ולשמש אב ואם לארבעת ילדיו, כך במשך 20 שנה. עוד טען הסנגור כי אחד מילדיו של הנאשם שוהה במוסד גמילה, לאחר שנידון לתקופת מאסר ממושכת. בנוסף, כך נטען, הנאשם ומשפחתו סובלים מקשיים כלכליים ניכרים, מצויים בחובות כבדים, מוכרים לאגף הרווחה ברשות המקומית ונתמכים על ידי ארגונים שונים.