ת"פ 39062-09-14 מדינת ישראל נ' חדאד

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של סחיטה באיומים. הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, אשר כלל תיקונים בכתב האישום, ללא הסכמה בשאלת העונש. עוד הוסכם, כי בטרם הטעונים לעונש יוזמן תסקיר שירות מבחן, אשר לאחריו יטען כל צד על פי הבנתו.רקע

ואלו עובדות כתב האישום המתוקן:

הנאשם הוא נהג מונית. בתאריך 11.08.13 הסיע הנאשם במוניתו את המתלונן והשניים שוחחו על האפשרות כי הנאשם יסיע את המתלונן לתל אביב, על מנת לקיים יחסי מין עם פרוצה. למחרת, ביום 12.08.13 התקשר המתלונן לנאשם והם קבעו כי הנאשם יסיעו למפגש באותו הערב. הנאשם הזמין לצורך המפגש חדר באיזור גבעתיים ובשעה 20:30 אסף במוניתו את המתלונן.

כשהגיעו הנאשם והמתלונן לחדר, הזמין הנאשם פרוצה עבור המתלונן והשניים קיימו יחסי מין, והנאשם נשאר בחדר וצילם אותם (לבקשת המתלונן). לאחר מכן שלח הנאשם את התמונה שצילם למכשיר הנייד של המתלונן. המתלונן שילם לנאשם עבור החדר ועבור שירותיה של הפרוצה סכום של 1,800 ש"ח.

בדרכם חזרה לירושלים, סיכמו הנאשם והמתלונן, כי המתלונן ישלם לנאשם סכום כסף נוסף, של 35,000 ש"ח תמורת יום הבילוי והשניים סיכמו ביניהם את מועדי התשלום. בסמוך ליום 27.08.13 נתן המתלונן לנאשם סכום של 1500 ש"ח ולמחרת נתן לו סכום נוסף של 5,000 ש"ח.

משחלפו מועדי התשלום הנוספים אותם קבעו הנאשם והמתלונן מבלי שהמתלונן שילם, איים הנאשם על המתלונן, כי יפנה לאשת המתלונן ויסביר לה מדוע המתלונן חייב לו כסף. הנאשם אף איים על המתלונן, כי אם לא יקבל את הכסף, יראה לאשת המתלונן את התמונה אותה צילם, בה נראה המתלונן מקיים יחסי מין עם הפרוצה וכן יפנה למשמרות הצניעות.

המתלונן הכין לנאשם שיק בטחון ואמר למתלונן היכן הוא מתגורר, על מנת שיבוא לקחתו. באותה הזדמנות צילם הנאשם את דלת בית מגוריו של המתלונן ובהמשך שלח למתלונן את התמונה למכשיר הנייד שלו על מנת שיבין כי הנאשם כבר הגיע למקום מגוריו.

בשל מעשיו אלה, הורשע הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה שמה דגש על חומרת העבירה, על ניצול חולשת המתלונן ועל חשיבות ההרתעה במקרים הללו. לפיכך ביקשה המאשימה לקבוע מתחם ענישה הנע בין שבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי ממש, ועד ל-24 חודשי מאסר וכן עונשים נלווים של מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם ציין כי מדובר במעשים הנמצאים ברף הנמוך בקשת הרחבה של עבירת הסחיטה באיומים והדגיש את העובדה כי הנאשם פעל לקבלת כסף שהוסכם כי יקבלו. כמו כן התייחס לחלוף הזמן ולעובדה כי הנאשם הודה והביע חרטה על מעשיו. ב"כ הנאשם הדגיש, כי על בית המשפט אינו אמור לבחון את תקפו של ההסכם שבין הנאשם למתלונן או את מוסריותו, אלא להתמקד בכך שהנאשם סחט מהמתלונן סכום אותו המתלונן אכן היה אמור לשלם לו. לצד אלה, הפנה לנסיבותיו האישיות החיוביות של הנאשם, העולות מהתסקיר ולכך שזו הסתבכותו הראשונה בפלילים. לאור אלה, ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם שירות לתועלת הציבור לצד הרשעה ומאסר על תנאי.

במסגרת ראיות הצדדים לעונש העיד המתלונן על הנזק שנגרם לו כתוצאה ממעשי הנאשם. המתלונן סיפר כי חש פחד כתוצאה ממעשי הנאשם וכן נכנס לחובות כספיים.

הנאשם ביקש לנצל את זכות המילה האחרונה. לדבריו הוא מודע לטעות שעשה ומתחרט. טוען כי נשאב לאירוע הזה בעקבות העסקה שנפלה בינו לבין המתלונן וכי לא הייתה לו כוונה לפגוע בו.

מתחם העונש ההולם

חומרת מעשי הנאשם ברורה: תחילה, כרך הנאשם עצמו בארגון בילוי למתלונן בסגנון "הכל כלול": הזמנת פרוצה, שכירת חדר, הסעה ושירותי צילום - וזאת בעבור סכום של 1,800 ש"ח. גם אם חלק זה של הארוע אינו פסול, הרי שריחו הרע עולה למרחוק. בדרכם חזרה לירושלים, סיכם הנאשם עם המתלונן שזה ישלם לו סכום של 35,000 ש"ח בעבור "יום הבילוי" - וזאת מעבר לסכום של 1,800 ש"ח שכבר שילם לו. מתוך סכום זה שילם המתלונן לנאשם 6,500 ש"ח.

משבושש המתלונן לשלם את יתרת הסכום, איים עליו הנאשם כי יראה לאשתו את תמונתו כשהוא מקיים יחסי מין עם פרוצה, וכי יפנה למשמרות הצניעות: המתלונן העיד לפני. מדובר באדם המשתייך למגזר החרדי – וברור כי מבחינתו האיום שבהפצת תמונתו מקיים יחסי מין עם פרוצה או פניה למשמרות הצניעות, הוא איום ממשי אשר מימושו יגרור נזקים קשים, הן בשל הפגיעה במעמדו ושמו הטוב של המתלונן והן בשל הפגיעה הנגררת במשפחתו עקב כך.

כתב האישום אינו מבהיר כיצד ומדוע קבעו הנאשם והמתלונן, כי על המתלונן לשלם לנאשם את הסכום הנוסף, 35,000 ש"ח. מן העובדות המוסכמות עולה, כי נושא התשלום הנוסף עלה בין הנאשם למתלונן לאחר הבילוי, כאשר השניים היו בדרכם חזרה לירושלים – וניתן לתהות מדוע הסכים המתלונן לשלם לנאשם סכום כה גבוה בעבור שירותיו, לאחר שכבר קיבל את התמורה. גם אם מדובר בסכום שהמתלונן הסכים לשלם לנאשם בטרם איים עליו, הרי שהנסיבות האופפות את ההסכמה, ובהן גובה הסכום ומועד הסיכום, מעיבות עליה ומקשות לקבל את הטענה שההסכמה היתה חופשית. גם בהנחה המקלה ביותר עם הנאשם ברור, כי אין מדובר בגבייתו של חוב לגיטימי שחב לו המתלונן.

עבירת הסחיטה באיומים מגינה על ערכים שונים, הנוגעים לקרבן הסחיטה, לציבור בכללותו ולתקינות מרקם החיים במדינה. עבירה זו פוגעת במספר ערכים חשובים ובהם, שמירה תחושת הבטחון של הפרט, רכושו, חירותו, האוטונומיה שלו וכבודו. מעבר לכך, העבירה טומנת בחובה אף פגיעה במרקם החברתי וביכולתה להתנהל כחברה דמוקרטית שומרת חוק. לפגיעה של עבירת הסחיטה באיומים בערכים החברתיים. ר' למשל ע"פ 7083/12 מדינת ישראל נ' כהן (02.12.13):