ת"פ 3803-01-14 מדינת ישראל נ' יואל ואח'

1.בפני בקשת נאשמת 2 מיום 24/8/15 לאסור פרסום שמה וזאת מהטעמים הבאים :

א.המבקשת טוענת בלהט לחפותה וכי הותקפה באירוע בידי השוטרים.

ב.פרסום שמה של המבקשת בהקשר להליכים דנן מסב לה נזק חמור בשני מישורים :

התעסוקתי והאישי. כל מעסיק פוטנציאלי שמחפש במנועי חיפוש אודות המבקשת נתקל בהליכים נשוא תיק זה, כך גם אנשים אשר המבקשת נחשפת אליהם בחייה האישיים.

ג.המבקשת הינה נעדרת עבר פלילי, נלחמת על חפותה ולטעם ההגנה טובים הסיכויים שתצא זכאית בדין.

ד.אין אינטרס ציבורי מיוחד בפרסום שמה של המבקשת.

2.מתגובת המאשימה אשר הוגשה ביום 2/9/15 עולה כי העילות שמציינת הנאשמת 2 בבקשתה אינן מנויות בחוק בתי המשפט.

דיון והכרעה :

סעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי :

"בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם."

סעיף 70 (ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי -

" בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, או פרט אחר מפרטי החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה שעל פי דין. אסר בית המשפט כאמור, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת."

מכאן כי הכלל אשר נקבע לא אחת בפסיקה כי האינטרס הציבורי בפרסום שמות חשודים גובר על פני האינטרס האישי שלהם חל, קל וחומר , בשעה שדנים אנו בפרסום שמות נאשמים.