ת"פ 38005-09-14 מדינת ישראל נ' עמרם(עציר) ואח'

רקע

1.הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בן חמישה אישומים המייחס להם ביצוע ארבע עבירות התפרצות למקום מגורים בצוותא בניגוד לסעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29(א) בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), עבירה של ניסיון התפרצות למקום מגורים בצוותא בניגוד לסעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29(א) וסעיף 25 בחוק, ארבע עבירות גניבה בצוותא בניגוד לסעיף 384 בצירוף סעיף 29(א) בחוק וחמש עבירות היזק לרכוש בצוותא בניגוד לסעיף 452 בצירוף סעיף 29(א) בחוק.

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, התפרצו הנאשמים לארבע דירות שונות, לאחר שהתקשרו אל מספר הטלפון של הדירות, בין פעם לשלוש פעמים, ולא נענו. הנאשמים החדירו מכשיר חד בין המשקוף לדלתות הבתים, וגרמו נזקים לדלתות או לשבירתן. לדירה נוספת ניסו הנאשמים לפרוץ, וגרמו לשבירת הדלת. המעשים בוצעו ברמת גן, רחובות, יבנה, פתח תקווה וחולון, בתאריכים שונים בחודשים מאי, יוני וספטמבר 2014 בשעות הבוקר. בחלק מהמקרים מתגוררים בדירות שנפרצו קשישים בני למעלה מ-90 שנים. הנאשמים גרמו לאי סדר בדירות אליהן פרצו, וגנבו מהן תכשיטים, מצלמות, טלפון נייד וכסף מזומן בסכום כולל של מעל 80,000 ₪.

3.במסגרת ההסדר לא גובשה הסכמה עונשית בין הצדדים. הוסכם כי נאשם 1 יופנה לעריכת תסקיר על ידי שירות המבחן אשר יתייחס לבקשת הנאשם לעבור הליך גמילה בקהילה טיפולית.

טיעוני הצדדים לעונש

4.ב"כ המאשימה טענה כי הנאשמים פגעו בערכים החברתיים של הגנה על קניינו של האדם, הזכות לפרטיות ותחושת ביטחון. עבירות ההתפרצות בעלות השפעות ישירות ועקיפות על החברה ומהוות פגיעה כלכלית ונפשית. נטען כי מדובר באירועים אשר טומנים בחובם סיכון לפגיעה פיזית באדם, אף אם מבצעי העבירות לא התכוונו לכך מלכתחילה.

ב"כ המאשימה טענה כי הפגיעה בערכים המוגנים הינה מן הרף הגבוה שכן מדובר בחמישה מועדים שונים בהם הנאשמים חברו יחדיו לשם ביצוע העבירות, הכינו את השטח, ביצעו בדיקות על מנת לוודא כי הדירות ריקות והצטיידו במכשירי פריצה.

נטען בהתייחס לסעיף 40יג לחוק, כי כל אחד מהאישומים מהווה אירוע אחד, נפרד ועצמאי מיתר האישומים. אף כי ההתפרצויות אופיינו בדפוסי התנהגות קבועים, הרי שכל התפרצות נעשתה באופן עצמאי, ולא היה בביצועה או באי ביצועה כדי להשפיע על ההתפרצויות האחרות. כן נעברו העבירות במקומות שונים, במועדים שונים, וכלפי נפגעי עבירה שונים.

נטען כי הנאשמים מנהלים אורח חיים עברייני, ומצאו פרנסתם בגניבת רכושו של האחר, ולא הורתעו מלשוב ולבצע עבירות חרף עונשי מאסר ממושכים שריצו.

ב"כ המאשימה טענה כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי לנאשם 1 אישיות בעייתית והתמכרותית, הוא בעל דפוסי חשיבה עברייניים והתנהלותו חסרת גבולות, והשתמש בסמים מגיל צעיר. ב"כ המאשימה התנגדה להמלצת שירות המבחן לשלב את הנאשם בקהילה הטיפולית "הדרך", בטענה כי זהו אינו השלב המתאים, וכי ביצע ניסיונות גמילה בעבר אשר לא צלחו. כן נטען כי הנאשם יוכל לעבור גמילה במסגרת ריצוי עונשו.

נטען כי מתחם העונש ההולם הינו 12-24 חודשי מאסר לכל אחד מהאישומים, והמאשימה עתרה להשית על הנאשמים עונשי מאסר ברף הגבוה של המתחם לכל אישום, מאסר על תנאי משמעותי, קנס ופיצוי למתלוננים.

5.ב"כ נאשם 1 מיקדה טענותיה בבקשתה לשלוח את נאשם 1 להליך טיפולי טרם גזירת הדין, נוכח המלצת שירות המבחן לעשות כן.

ב"כ הנאשם טענה כי מסיבות המפורטות בתסקיר לא יכול הנאשם לעבור גמילה בתוך כותלי הכלא, וכי במסגרת תיק קודם נשלח לקהילה טיפולית למשך 3 חודשים, ואולם חרף המלצת הקהילה הטיפולית הושת עליו מאסר והוא לא סיים את ההליך הטיפולי. נטען כי ייתכן ולו היה מסיים באותו מקרה את ההליך הטיפולי, היה עולה על דרך הישר. לפיכך התבקש כי בפעם הזו, נוכח המלצת שירות המבחן והפוטנציאל השיקומי, יתאפשר לו לעבור הליך גמילה בטרם גזירת הדין.