ת"פ 37794-12-14 מדינת ישראל נ' קרעאן (עציר)

כתב האישום והרשעת הנאשם

1.הנאשם, יליד 1988, הורשע לאחר שמיעת הראיות בשלושה אישומים, כדלקמן:

א.במסגרת האישום הראשון הורשע הנאשם בכך שביום 11.12.14 עובר לשעה 22:33 הגיעו הנאשם וקטין יליד 1999 (להלן – הקטין) – שניהם תושבי קלקיליה שבשטחי האזור – לרחוב לוי אשכול 2 בכפר-סבא, והתפרצו בצוותא חדא למשאית בכך ששברו את המנעול בדלת תא הנוסע הקדמית ונכנסו אל המשאית בכדי לבצע פשע או גניבה. מיד בהמשך, נטלו הנאשם והקטין מן המשאית את החפצים הבאים: תיק ציידנית ירוק שהכיל כלי עבודה רבים, רדיו דיסק, מברגה, פטיש ופלאייר. עוד בנסיבות אלו, הרסו הנאשם והקטין במזיד את המתנע במשאית ועקרו חוטי חשמל וזאת בניסיון להניע את המשאית. כמו כן, שברו את תא הכפפות בקידמת המשאית. כל זאת עשו הנאשם והקטין כשהם שוהים בישראל ללא היתר כדין.

בשל כך, הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון גניבת רכב בצוותא בניגוד לסעיף 413ב(א)+25+29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; התפרצות לרכב בניגוד לסעיף 413ו סיפא+29 לחוק העונשין; גניבה מרכב בניגוד לסעיף 413ד(א)+29 לחוק העונשין; חבלה במזיד לרכב בצוותא בניגוד לסעיף 413ה+29 לחוק העונשין; ושהייה בלתי חוקית בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

ב.במסגרת האישום השני הורשע הנאשם בכך שבהמשך לאישום הראשון, ביום 11.12.14 עובר לשעה 22:33 הגיעו הנאשם והקטין לרחוב לוי אשכול 55 בכפר-סבא, והתפרצו בצוותא חדא אל רכב מסוג סוזוקי בכך ששברו את חלון המשולש האחורי באמצעות הפטיש והפלאייר שגנבו מהמשאית נשוא האישום הראשון, ונכנסו לרכב כדי לבצע גניבה או פשע. הנאשם והקטין נטלו מן הרכב את החפצים הבאים: ערכה לטיפוח ציפורניים ומאגד דיסקים שונים. עוד בנסיבות אלה הרסו הנאשם והקטין במזיד את מנעול ההגה, חובק עמוד ההגה ושלט ההתנעה, וזאת על מנת להתניע את הרכב. מיד ובהמשך, עזבו הנאשם והקטין את המקום ופנו לעבר קלקיליה. או אז, ב-12.12.14 בשעה 01:32 נעצרו בסמוך למעבר אייל.

בשל כך, הורשע הנאשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע בניגוד לסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע בניגוד לסעיף 413ו סיפא+29 לחוק העונשין; חבלה במזיד לרכב בניגוד לסעיף 413ה+29 לחוק העונשין; החזקת כלי פריצה בניגוד לסעיף 413ז+29 לחוק העונשין; ושהייה בלתי חוקית בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

ג.במסגרת האישום השלישי הורשע הנאשם בכך שביום 12.12.14 הובא יחד עם הקטין לתחנת משטרת כפר-סבא להמשך טיפול וחקירה. בנסיבות אלה, אמר הנאשם לקטין במסגרת תרגיל חקירה בו הושאר יחד עם הקטין בחדר החקירות – "אני לא מכיר אותך גם אם הורגים אותך אפילו אם הורגים אותך אני לא מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי... אני לא מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי. בחיים לא ראיתי אותך. אל תפחד מהם". בהמשך, איים הנאשם על הקטין בפגיעה שלא כדין בגופו, באומרו לו: "אם אתה פותח עליי אני יורה בך... אני עכשיו מחורר את הראש שלך ואשב בכלא מאסר עולם בגללך", וזאת בכוונה להקניטו ולהפחידו. בהמשך, בחקירתו, איים הנאשם על השוטרת דנה גמזו בפגיעה שלא כדין בגופו של הקטין באומרו לה: "אם הוא יפליל אותי בדבר כזה אני אקרע אותו לשני חצאים ואתלה אותו בכניסה למחנה פליטים".

בשל כך, הורשע הנאשם בעבירות איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.

טיעוני הצדדים לעונש

2.ב"כ המאשימה הפנה לערך החברתי המוגן בעבירות שביצע הנאשם, שעניינו פגיעה בקניינו וברכושו של הפרט, פגיעה בתחושת הביטחון ופגיעה בביטחון המדינה ובריבונותה. לדבריו, הנאשם פרץ למשאית ולרכב פרטי תוך גרימת נזק רב לכלי הרכב שנאמד בכ-30,000 ₪. כל זאת ביצע הנאשם בצוותא חדא עם קטין. הנאשם פגע ברכוש, שלל רכוש, עשה ברכושו של אחר כבשלו. הנאשם פגע בביטחונו האישי של הקטין ופגע בביטחון המדינה בכך שנכנס לתחומי המדינה ללא אישור ומבלי לעבור בדיקה ביטחונית. בנוסף, התנהלותו של הנאשם בתחנת המשטרה, בפני השוטרת, אף היא היתה קלוקלת והוא איים על הקטין וניסה להשפיע עליו.

בהפנותו לפסיקה רלוונטית, ביקש ב"כ המאשימה, לקבוע מתחם עונש הולם שבין 24 ל-50 חודשי מאסר. את עונשו של הנאשם ביקש התובע לקבוע בשליש העליון של המתחם, תוך הטלת מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננים, בעלי כלי הרכב. עוד הוסיף התובע כי לחובת הנאשם הרשעה קודמת בגין עבירות בטחוניות (שלוש עבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, ירי לעבר אדם וקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה) – גזר דין מיום 4.4.05 במסגרתו נדון הנאשם ל-5 שנות מאסר בפועל. עבירות אלו אותן ביצע הנאשם מדגישות את הצורך בבידוק הביטחוני ממנו חמק הנאשם עת הסתנן לארץ. ב"כ המאשימה טען כי מדובר בעבירות קלות לביצוע וקשות ללכידה והוסיף כי הנאשם לא הודה בביצוע העבירות ולא נטל אחריות ועל כן, יש להחמיר בעונשו.

3.ב"כ הנאשם ביקש להדגיש כי ניהול ההוכחות במשפט לא אמור להביא להכבדה בעונשו של הנאשם. הסנגור טען כי יש ליתן משקל בעת גזירת הדין למחדלה של המאשימה שבאי הבאת הקטין לעדות. לדבריו, מחדל זה גרם לכך שלא ניתן לדעת מהו חלקו של הנאשם בביצוע העבירות בהן הורשע. על מנת לקבוע את מתחם העונש ההולם חשוב להתחקות אחר חלקו של הנאשם והיות והקטין לא הובא לעדות, אין אינדיקציה לגבי תכנון מוקדם ואין לשלול את האפשרות כי המעשים בוצעו באופן ספונטאני. ב"כ הנאשם טען כי בעקבות מעצרו של הנאשם, הרי שהרכוש הגנוב הוחזר לבעליו. עוד נטען כי מדובר בפריצות לכלי רכב ללא תחכום, ללא הצטיידות בכלים מיוחדים, ללא אופי עברייני מובהק וכאשר הביצוע הוא "פרימיטיבי".