ת"פ 37570-07-13

הוגשו בכתב.

3.המאשימה מבקשת לגזור על שני הנאשמים קנס בגובה 52,000 ₪, כאשר מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין לשיטתה הוא בין 14,600 ₪ ברף התחתון לבין 58,400 ₪ ברף העליון, לשני הנאשמים.

לטענת המאשימה, בנסיבות העניין יש מקום להטלת קנס הקרוב יותר לרף העליון של מתחם הענישה, בשים לב לחומרת העבירה ולכך שמדובר בהעסקה ממושכת לאורך שנים של עובדת ללא היתר וללא אשרת שהיה בתוקף.

4.בטיעוני הנאשמים נטען כי מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין הוא בין גובה הקנס המנהלי בסך 5,000 ₪ לבין 50% מגובה הקנס המקסימלי – 29,200 ₪.

ב"כ הנאשמים מבקש לגזור את עונשם ברף התחתון של מתחם הענישה וזאת בשים לב לגילם המתקדם, למצבם הבריאותי, למידת שיתוף הפעולה שלהם עם הרשויות והודאתם אשר תרמה לחסכון בזמן שיפוטי ולחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה.

5.לאחר שבחנתי את טיעוני ב"כ הצדדים להלן גזר הדין.

6.בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו "יחס הולם ומידתי בין חומרת העבירה ומידת האשם לבין סוג ומידת העונש המוטל" (סעיף 40ב לחוק העונשין).

7.בהתאם להוראת סעיף 40ג לחוק העונשין – גזירת עונשו של נאשם שהורשע בדין נעשית בשני שלבים:

בשלב הראשון – יש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה, בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות:

"בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה" (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין).

בשלב השני – יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה ההולם, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, נטילת אחריות, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם ועוד.

8.הערך המוגן בענייננו נגזר מתכליתו של חוק עובדים זרים והוא להבטיח תנאי העסקה ראויים והוגנים לעובדים הזרים. לעניין זה יש לזכור כי המדובר בקבוצת עובדים מהחלשות בשוק, כאשר בשל מוצאם מארץ זרה, לא אחת העובדים הזרים אינם מודעים לזכויותיהם על פי דין או חוששים לעמוד עליהם, מה שמציב אותם לא אחת כ"יעד לניצול" מצד מעסיקים פוטנציאלים.