ת"פ 3656-03-15 מדינת ישראל נ' שריקי (עציר)

הנאשם, כבן 27, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של שוד בניגוד לסעיף 402(ב) לחוק העונשין.

הנאשם הודה, כי נכנס לחנות הלבשה, ניגש למוכרת והניח פתק על דלפק המכירה בו כתוב "זה שוד", בעודו אוחז בכותש שום. הנאשם אסף את שטרות הכסף שמסרה לו המתלוננת ויצא מהחנות. המתלוננת החלה לצעוק "גנב גנב" והנאשם נתפס על ידי עוברי אורח. בכיסו של הנאשם נתפס סכום של כ-250 ₪.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי הנאשם ישלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר, וככל ששירות המבחן ימליץ על שילובו של הנאשם בקהילה סגורה לטיפול בהתמכרות לאלכוהול, המאשימה לא תתנגד להמלצת שירות המבחן. כמו כן, הוסכם כי אם הנאשם יפר את תנאי הקהילה, הוא ייעצר מיד וייקבע מועד לדיון בעניין העונש.

בתסקיר שהוגש ליום 26.5.15, המליץ שירות המבחן לאפשר לנאשם ניסיון טיפולי במסגרת קהילה טיפולית לנפגעי אלכוהול בקהילת "הדרך". בהתאם לכך, אפשרתי לנאשם לצאת לראיון קבלה בקהילת "הדרך", וביום 15.7.15 שוחרר הנאשם לקהילה הטיפולית הסגורה.

ביום 26.8.15 מסר הצוות הטיפולי, כי הנאשם עזב על דעת עצמו את הקהילה, על רקע חוסר בשלות וסף תסכול נמוך מצד הנאשם. בנסיבות אלה, נעצר הנאשם עד תום ההליכים, וזאת גם בשים לב לכך שאביו של הנאשם סירב לחתום ערבות כדי לאפשר את שחרורו של הנאשם (ראה החלטת כב' השופטת שירלי רנר, מיום 27.8.15).

בהתאם לכך, טענו הצדדים לעניין העונש, וזאת בהתאם למתווה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין.

אין מחלוקת, כי הערך החברתי המוגן בעבירת שוד הנו שמירה על כבודו, רכושו ובטחונו של הציבור. במקרה דנן, נשדדה המתלוננת כבת 65, ללא גילויי אלימות מצד הנאשם. המדובר בתכנון מוקדם, וכרגיל במקרה שוד, אפשר שהיה נגרם נזק גדול יותר מביצוע העבירה, לעומת הנזק שנגרם בפועל.

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה פורטו בהרחבה בתסקירי שירות המבחן, דהיינו – העבירות בוצעו על רקע תנאי גדילתו של הנאשם בצל הזנחה הורית של הנאשם, אשר גרמו לפגיעה בהתפתחותו הרגשית והתפקודית התקינה. הנאשם שוחרר משירות צבאי מספר שבועות לאחר גיוסו על רקע אי התאמה, והחל לצרוך אלכוהול מגיל צעיר. כמו כן, ציין שירות המבחן, כי הנאשם פעל מתוך תחושה של ייאוש באשר למצבו הכלכלי וכי הביע חרטה על מעשיו.

אשר למדיניות הענישה הנהוגה, כל צד הגיש פסיקה, התומכת בגישתו, לעניין העונש ההולם. התביעה הציגה מספר פסקי דין, בהם הוטלו עונשי מאסר שנעו בין 24 חודשים (כגון ת"פ חיפה 11738-09-13), או 3 שנות מאסר בע"פ 5717/09. ב"כ הנאשם, מצדו, הפנה לע"פ 2849/13 (מדינת ישראל נ' טגאבה), בו אישר בית המשפט העליון מאסר לתקופה של 6 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות (יצוין, כי בעניין טגאבה, קבע בית המשפט העליון, כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות ענישה בעלת אלמנטים שיקומיים, וזאת גם בשים לב להמלצת שירות המבחן).