ת"פ 36403-01-14 מדינת ישראל נ' דוויק

אחריותה של הנאשמת נקבעה, על יסוד הודאתה, בביצוע עבירה של גניבה בכך שביום 27/6/13 בשעה 12:00 בעת שעבדה בבית ספר "עופרים" בירושלים נטלה מחדר המורים מכשיר טלפון סלולרי מסוג אייפון 4S השייך לתהילה צור. בחלוף מספר ימים מכרה את מכשיר הטלפון תמורת 750 ₪.

טיעוני הצדדים לעונש

התביעה עותרת להרשעת הנאשמת, משלא הובאו ראיות לפגיעה אפשרית ממשית בעתידה, ולהשתת עונש מאסר מותנה, קנס ופיצוי לנפגעת העבירה.

מנגד, נוכח הודאת הנאשמת, החרטה שביטאה, היותה נעדרת עבר פלילי, מיקומם של מעשיה, ברף הנמוך של העבירה והפגיעה הצפויה בהעסקתה העתידית, היה ותורשע, עותר הסנגור להימנע מהרשעת הנאשמת ולהסתפק בהשתת של"צ, כפי המלצת שירות המבחן.

דיון וגזירת דין

בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצעה הנאשמת, על בית המשפט להתחשב במידת הפגיעה בערכים המוגנים, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בעניין מדיניות הענישה הנוהגת אני מפנה לפסיקה הדנה במקרים דומים למקרה שבפני:

• ברע"פ 7528/11 גוטליב נ' מדינת ישראל (26.10.11), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת, אשר הורשעה בהתאם להודאתה בביצוע שלוש עבירות של גניבה. הנאשמת נידונה לשישה חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים. סך הכל נידונה הנאשמת ל- 9 חודשי מאסר.

  • ברע"פ 6365/13 קליינר נ' מדינת ישראל (23.9.13), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירת גניבה, כאשר גנב מכשיר טלפון סלולארי. לנאשם עבר פלילי הכולל 3 הרשעות בעבירות רכוש, מרמה ואלימות והוא נידון לעונש של 4 חודשי מאסר בפועל.

  • ברע"פ 4973/12 אמויאל נ' מדינת ישראל (1.7.12), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע בהתאם להודאתו בביצוע עבירת גניבה. הנאשם שלח ידו מעל דלפק פקידת הבנק, ולקח כסף בסך 19,100 ₪ שהונח שם ללא השגחה. לנאשם עבר פלילי קודם והוא נידון לעונש מאסר בפועל למשך שלושה חודשים ויום.