ת"פ 3590-03-14 מדינת ישראל נ' ברקו

לפני בקשה מטעם הנאשם להתיר לו להציג תסקיר שנערך בעניינו בפני ועדת ערר הדנה בעניין רישיון הנהיגה שלו בהתאם לסמכותה כאמור בסעיף 195 לתקנות התעבורה. הסנגור מציין כי בקשה זו באה לאחר שוועדת הערר ביקשה לעיין בתסקיר. הסנגור השיב לשאלתי כי התסקיר אינו מצוי בידו, שכן לא ייצג את הנאשם בתיק הפלילי.

התבקשה עמדת המאשימה וכן עמדתו של שירות המבחן. המאשימה הותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט ואילו שירות המבחן הביע התנגדות להעברת התסקיר. בתגובתו טען שירות המבחן לחיסיון התסקיר ויתר המסמכים שנערכו להכנתו והדגיש את הצורך לשמור על חופש פעולותיו של קצין המבחן ועל חיסיון מקורותיו ועבודתו. כמו כן טען שירות המבחן כי התסקיר נערך לצורך ההליך הפלילי ועל כן אין מקום לאפשר העברתו לצורך הליך אחר. שירות המבחן הפנה לבג"ץ 2754/94 יצחק לוי נ' שרת העבודה והרווחה, פ"ד נ(4)353 (להלן – עניין לוי) התומך לשיטתו בעמדתו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לעמדת שירות המבחן, ראיתי לקבל את הבקשה. בהתאם לסעיף 191 לחסד"פ יש למסור עותק מהתסקיר לתובע ולסנגור ואולם "רשאי בית המשפט לצוות שהעתק כאמור יימסר גם לנאשם". במקרה זה הבקשה היא להעביר עותק מהתסקיר לסנגור החדש אשר יעבירו לוועדת הערר. אכן, ככלל יש להקפיד שתסקיר שהוכן לצורך הליך פלילי, לא יימסר לצורך מטרה שונה (וראה גם תקנה 28 לתקנות סדר הדין הפלילי). ואולם, במקרה זה מדובר בהליך נלווה להליך הפלילי – השפעת הרשעתו של הנאשם בעבירות סמים על יכולתו להחזיק ברישיון נהיגה. מכאן שקיים קשר בין ההליכים ונכון וראוי שוועדת הערר תעיין בתסקיר טרם החלטתה.

אין באמור בעניין לוי הנ"ל להביאני למסקנה שונה. ראשית אציין כי פרשת לוי עסקה בחשיפת מלוא התיק שנוהל בשירות המבחן בעניינו של העותר. בנוסף מדובר היה בקטין ומטרת בקשתו לא הייתה הליך משפטי אחר, אלא לצורך כתיבת ספר. בעניין זה ציין בית המשפט העליון כי "כשלא מדובר בגילוי במהלך ההליך הפלילי, הרי טעם זה לחשיפת התסקיר אינו בעל משקל רב. אין דומה מקרה של גילוי תסקיר קצין מבחן, העשוי לחרוץ גרלו של נאשם במשפט פלילי, לגילוי התסקיר כמידע המשמש חומר לכתיבת ספר" (פסקה 26 לפסק הדין). עוד אציין כי בפרשת לוי הנ"ל הסכים שירות המבחן להעביר למבקש (ישירות) עותק מהתסקירים בעניינו (ראה סעיף 10 לפסה"ד) והדיון התנהל ביחס לבקשתו לעיין בתיקים עצמם. מכאן שאינני רואה באמור בעניין לוי כאסמכתא לסרב לבקשתו של הנאשם אלא דווקא לקבלה.

סיכומו של דבר, סברתי שיש להעדיף את הצורך לאפשר לנאשם לעשות שימוש בתסקיר על מנת לשכנע את ועדת הערר לקבל את עמדתו, על פני הגישה העקרונית בדבר מניעת שימוש בתסקיר שלא בהליך במסגרתו ניתן (ראה בהשוואה ב"ש (י-ם) 2151/01 מדינת ישראל נ' בניהו חדארי (21.5.01)). יחד עם זאת יינתנו הוראות שיהא בהן להבטיח שלא יעשה בתסקיר שימוש אחר.

על כן אני מתיר לסנגור – עו"ד אילן גרטנר – לקבל עותק מהתסקיר. הסנגור יעביר עותק מהתסקיר לוועדת הערר ישירות. אין לעשות שימוש בתסקיר לכל מטרה אחרת.