ת"פ 35804-01-15 מדינת ישראל נ' א'

כתב האישום

1.הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, במסגרת הסדר בין הצדדים, בהתאם לכתב האישום, בעבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

לפי עובדות כתב האישום, הנאשמת עבדה בסניף "המשביר" ב** ב. במהלך חצי שנה, עובר לתאריך 19.2.2014, במהלך עבודתה, הנפיקה הנאשמת לעצמה זיכויים פיקטיביים על מוצרים שלכאורה הוחזרו על-ידי לקוחות, רכשה מוצרים שונים, לרבות בושם, נעלי ספורט, ג'ינסים, מצעים, מעילים, חולצות ומוצרי איפור ועוד, בסך של 10,000 ₪, ושילמה עבורם בעזרת הזיכויים הפיקטיביים שהנפיקה לעצמה.

ההסדר בין הצדדים

2.הצדדים הגיעו להסדר דיוני במסגרתו הנאשמת הודתה והורשעה בעובדות כתב האישום כמפורט לעיל, ונשלחה לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן ולממונה על עבודות השירות בשב"ס.

לא הייתה הסכמה עונשית בין הצדדים. המאשימה הצהירה כי עמדתה לעונש היא מאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, ואילו הסנגור ביקש כי שירות המבחן יחווה דעתו בשאלת ביטול ההרשעה.

תסקיר שירות המבחן

3.בהתאם להסדר בין הצדדים, הוגש בתאריך 18/1/2016 תסקיר מטעם שירות המבחן, ואפרט להלן בתמצית את תוכנו.

הנאשמת בת 32, ילידת סיביר, עלתה ארצה עם משפחתה בשנת 1993 בהיותה בת 9 שנים.

הנאשמת תיארה כי בגיל 12 חוותה משבר משמעותי בשל גירושי הוריה וניתוק הקשר עם אביה, אובחנה כסובלת מהפרעת קשב וריכוז אך לא טופלה תרופתית בשל התנגדות אמה. תיארה תהליך התדרדרות בתפקודה הלימודי שכלל התפרצויות זעם והיעדרויות מבית הספר, ושולבה בנערותה בטיפול פסיכולוגי אשר לא צלח לתפיסתה. הנאשמת מסרה כי סיימה 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, אך לא הציגה מסמכים.

לדברי הנאשמת, לא גויסה לצה"ל על רקע פטור אותו הציגה כ"עודף כוח אדם", אך לא תמכה את דבריה במסמכים.