ת"פ 3579-08 מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' ח.

בפתח הדברים הריני להודיע כי אני שב ומזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

תקציר הפרקים הקודמים

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת החזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 0.4737 ג', במען*****, לצריכה עצמית.

   בהכרעת דיני אשר ניתנה לאחר שמיעת ראיות מצאתי כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו.

   הכרעת הדין התבססה על כך שמצאתי כי לא הוכח שהיתה עילה חוקית לחיפוש שערך השוטר מונדני (להלן: "מונדני") בדירה ללא צו, ואשר בעקבותיו נמצא הסם. משזו היתה מסקנתי, ובהתבסס על הלכת יששכרוב קבעתי כי ממצאי החיפוש – דהיינו הסם שנמצא בדירה - אינם קביל.

   בהיעדר "דבר מה נוסף" להודיית הנאשם כי הסם היה שלו, ונוכח קיומו של חשש כי הודייה זו לא ניתנה מתוך רצון טוב וחופשי (מן הטעמים המפורטים בסעיף 23 להכרעת הדין) – מצאתי לזכות את הנאשם.

2. יש לציין כי עיקר ראיות המאשימה התבססו על עדותו של מונדני כי הריח מחוץ לבית ריח חריף מאוד של עישון סמים, וזה היה הבסיס לחשד הסביר לחיפוש ללא צו שערך בדירה. בהכרעת דיני קבעתי כי גירסה זו לא הוכחה דיה, ממגוון טעמים.

   עיקר העניין היה בכך שהרואין (שהינו הסם היחידי שנתפס בדירה) הינו אבקה חסרת ריח.

   עדותו של מונדני בהקשר זה היתה כי "כשמחממים הרואין הוא מפיץ ריח איום ונורא". לדבריו, נרקומנים שמריצים את ההרואין יש קשית בפה בצורת סיגריה ודרכה הם שואפים את העשן.

   בסעיף 11 להכרעת דיני קבעתי כי:

   "אין לבית המשפט כל ידיעה שיפוטית האם הרואין בעת שהוא מחומם ונשאף, מעלה ריח עז עד כדי כך שריחו מתפשט למרחק כה רב, אל מעבר לדלת הכניסה של הבית. עניין זה כאשר הוא לבדו העילה המסתברת לחשד הסביר, הינו עניין הטעון הוכחה מעבר לספק סביר"

   נוכח האמור לעיל, ונוכח העובדה כי לא נמצאו בבית כלי שאיפה כגון קשיות, ומטעמים נוספים המפורטים בסעיף 13 להכרעת הדין, קבעתי כי לא הוכח קיומו של חשד סביר הנדרש לצורך ככניסת שוטר לבית ללא צו.

3. בערעור שהוגש, בית המשפט המחוזי הפך את הכרעת דיני ומצא להרשיע את הנאשם (ע"פ 46081-08-11). לשיטת בית המשפט המחוזי לא היתה סיבה שלא לקבל את עדותו של מונדני שהריח החריף שהריח מחוץ לדלת ביתו של הנאשם הוא שגרם לו לבצע את החיפוש.

   "צריך היה בימ"ש קמא לסמוך על עדותו בדבר קיום הריח החריף ולהסתפק בעדות זו כמבססת את קיום "היסוד להניח""

   ובהמשך נאמר עוד כי המדובר היה בחיפוש בהסכמה, ולפיכך היה כדין.