ת"פ 35179-10-14

הנאשם הורשע לאחר הבאת הראיות בשני אישומים, בעבירות של תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

המעשים בוצעו כנגד שני מתלוננים שונים - בעלי חנות אופניים והעובד בחנות, כתוצאה מאי שביעות רצון של הנאשם מטיפול בתלונתו באשר לאופניים אותם רכש בחנות.

באישום הראשון נטל הנאשם אופניים חלופיים חלף האופניים אותם ביקש לתקן, וכאשר חסם העובד את דרכו, הכה הנאשם את העובד במכת אגרוף בפניו.

בהתאם לאישום השני בו הורשע הנאשם, לאחר דין ודברים עם בעלי החנות במסגרתם הפנה בעל החנות את הנאשם לחברה, ירק הנאשם בפניו של הבעלים, בעט באופניים חדשים שעמדו במקום ובהמשך הכה את הבעלים בפניו כאשר הוא אוחז בידו במכשיר כושר ליד.

הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, בשני האירועים, הינם שלומו ובטחונו של אדם.

נפסק כי יש להילחם באלימות הגוברת בחברתנו באמצעות עונשים של ממש, ולפיכך אף אם עותרים הצדדים לקבוע מתחם עונש אחד, הרי שיש להתחשב בקביעת מתחם זה בכך שמדובר בשני אירועים הנבדלים זה מזה במועד ובזהות המתלוננים.

ב"כ המאשימה עתרה לקביעת מתחם שהינו 8-24 חודשי מאסר, בשעה שב"כ הנאשם עתר לקבוע מתחם שהינו החל ממאסר מותנה וכלה ב-9 חודשי מאסר, בנסיבות נאשם זה ונוכח מצבו הנפשי אשר על פי הנטען יש במצבו כדי להפחית מהמתחם.

עיינתי בפסיקה אותה הגישו הצדדים, ואני מוצאת כי הפסיקה אותה הגישה ההגנה אינה יכולה לשמש כאמת מידה לקביעת מתחם, שכן פסקי הדין המצוטטים באותה פסיקה מתייחסים לענישה אשר הוטלה על נאשמים אשר נטלו אחריות על מעשיהם, היו נעדרי עבר פלילי, היו מבוגרים מאוד, כאשר נערכה סולחה בין הצדדים ועוד כיוצא בזה נסיבות מקלות במיוחד.

לאחר ששקלתי את הפסיקה, את נסיבות האירוע ואת הערכים המוגנים, אני מוצאת כי המתחם הכולל ההולם תיק זה הינו החל ב-6 חודשי מאסר וכלה ב-20 חודשים.