מדינת ישראל נ' פלונית

הרקע

הנאשמת הואשמה בביצוע עבירת הצתה של בית אביה, בעת שישן בחדרו. האב הצליח לחלץ את עצמו מהבית הבוער, וכוחות כיבוי אש כיבו את הדליקה. הנאשמת נעצרה, והוגשו נגדה כתב אישום ובקשה למעצרה עד לתום ההליכים המשפטיים.

במעצרה אשפוזה הנאשמת, המאובחנת כחולת סכיזופרניה, לצורכי הסתכלות. בחוות דעת פסיכיאטרית, מטעם הפסיכיאטר המחוזי, מאת ד"ר שמעון בורשטיין ממרפאת "מרחבים" - המרכז לבריאות הנפש "באר יעקב" מיום 19.11.2024 (להלן: "חוות הדעת") נקבע, כי הנאשמת לא הייתה אחראית למעשים המיוחסים לה מחמת מחלת נפש במובנה המשפטי, וכי היא כשירה לעמוד לדין. הצדדים הסכימו למסקנות אלה, וכפועל יוצא לזיכוי הנאשמת מהמיוחס לה. מנגד, נחלקו הצדדים אשר לדרכי הטיפול שיש להטיל על הנאשמת: טיפול מרפאתי כפוי – כעתירת ההגנה ובהתאם להמלצת חוות הדעת, או צו אשפוז לתקופה המרבית למשך 20 שנים – כעתירת המאשימה. במוקד החלטה זו תבחן סוגיית הטיפול בנאשמת.

כתב האישום

בתמצית, לפי עובדות כתב האישום, ביום 30.9.2024 בשעות הלילה פרצה הנאשמת לבית אביה, המתגורר בבית פרטי בישוב XXX, תקפה אותו ונמלטה. למחרת בשעת בוקר מוקדמת, הצטיידה הנאשמת בבקבוקי בנזין, נכנסה אל הבית, וחסמה את דלת היציאה מחדר השינה של אביה, באמצעות מכונת כביסה. הנאשמת הציתה את מכונת הכביסה, ויצאה מהבית בעוד אביה ישן בחדרו. בהמשך הציתה הנאשמת גם את הקומה התחתונה בבית.

מכונת הכביסה, הפרגולה, הקומה התחתונה בבית, ושטח חיצוני לו הגובל בבית השכנים עלו באש. הבית התמלא עשן, אביה של הנאשמת התעורר משנתו, הדף את דלת הכניסה של חדר השינה, ונימלט. כוחות כיבוי אש הוזעקו למקום והשתלטו על הדליקה. בנוכחותם, שפכה הנאשמת בנזין על גופו של אביה. במעשים אלה הואשמה הנאשמת בביצוע הצתה במטרה לפגוע בבני אדם, עבירה לפי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

תמצית טיעוני באי כוח הצדדים

ב"כ הנאשמת עוה"ד יזהר קונפורטי, עתר לאמץ את חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי במלואה, וטען שהנאשמת מסכימה להגיע לטיפול מרפאתי כדי לקבל זריקות, כפי שהומלץ לה. בנוגע למסוכנות מהנאשמת, טענה העומדת בבסיס עתירת המאשימה לצו אשפוז, טען הסנגור שהיא מאושפזת מזה כחודשיים בבית החולים "באר יעקב", ללא זקיפות או פיקוח. נטען כי הנאשמת מסתובבת באופן חופשי במקום, ולא התקבלו דיווחים על מעורבותה באירועים חריגים באשפוזה. בנוגע לעבירה המיוחסת לה, טען ב"כ הנאשמת כי המסוכנות הנטענת כללית. זאת ועוד, לאחר שהנאשמת אושפזה וטופלה, והיא נתנה את הסכמתה לטיפול בזריקות, יש בטיפול לאיין את מסוכנותה. לפיכך עתר ב"כ הנאשמת להורות על טיפול מרפאתי כפוי בנאשמת. בהתייחס לבני משפחתה, נטען כי לנאשמת תמיכה מצד אמה, אשר תסייע לה לקבל את הטיפול המרפאתי הדרוש לה. לחלופין עתר ב"כ הנאשמת, ככל שיוטל עליה צו אשפוז, שיהא קצר בהרבה מעתירת המאשימה, לאור המלצת הפסיכיאטר המחוזי.

ב"כ המאשימה עוה"ד הילה צור, טענה כי נושא הזקיפות אינו רלוונטי לשאלת דרכי הטיפול, והדגישה את היענותה הירודה של הנאשמת לטיפול, ושיתוף הפעולה החלקי שלה עם ההליך הטיפולי, העובר כחוט השני החל מאבחונה כחולה בסכיזופרניה בנובמבר 2019. נטען כי הנאשמת לא הגיעה לבדיקות עוקבות, חרף החמרה במצבה הנפשי, מאז ראש השנה בשנת 2023. היא לא נטלה טיפול תרופתי שהומלץ, לא הגיעה לפגישות מעקב, ואף סירבה לשתף פעולה באופן מלא בהסתכלות. הוסיפה הפרקליטה וטענה, שלנאשמת תובנה חלקית בנוגע למצבה ולצורך שלה בטיפול. אשר למשפחתה של הנאשמת, הפנתה ב"כ מאשימה, להודעות אמה של הנאשמת ואחותה ח', וטענה לשיתוף פעולה חלקי עמן. בהתייחס למסוכנות מהנאשמת, נטען שהיא גבוהה מאוד, כעולה מנסיבות האירוע והאש שהציתה שהייתה קרובה גם לבתים סמוכים, שהעמידה בסיכון משמעותי גם את השכנים בבתים הצמודים, ולא רק את אביה – נפגע העבירה, עליו שפכה הנאשמת בנזין בנוכחות כוחות כיבוי אש, לאחר שהציתה את ביתו. לפיכך עתרה המאשימה למתן צו אשפוז לתקופה המרבית של 20 שנה.

דיון והכרעה

זיכוי הנאשמת מהמיוחס לה

בחוות הדעת הפסיכיאטרית נקבע כי בעת ביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום סבלה הנאשמת ממחלת נפש במובן המשפטי, בהיותה חולת סכיזופרניה. אותה עת הייתה הנאשמת שרויה במצב פסיכוטי שהתבטא במחשבות רדיפה ויחס, ולכן היא לא ידעה להבחין בין מותר ואסור. התנהגותה של הנאשמת נבעה כתוצאה מקיומם של תסמינים נפשיים, אשר פגעו באופן משמעותי ביכולתה להבין את טיב מעשיה ואת הפסול שבהם, או שנפגעה יכולתה לשלוט על מעשיה בשל מחלת הנפש. לפיכך, נקבע בחוות הדעת כי הנאשמת לא הייתה אחראית על מעשיה. במענה לשאלות הבהרה שהפנתה המאשימה לעורך חוות הדעת, הוסבר כי במהלך האירוע היו לנאשמת מחשבות שווא מגובשות כלפי אביה, ופעולותיה בוצעו מתוך מחשבות שווא אלה. עוד הובהר, כי גם אם המעשים בוצעו לאחר תכנון, אין בכך לסתור את העובדה שנבעו ממצבה הפסיכוטי של הנאשמת.