ת"פ 34217-03-14 מדינת ישראל נ' ב.

רקע

1. כתב האישום בהליך זה הוגש ביום 18.3.14. בהמשך תוקן מספר פעמים, בין היתר לאחר פטירתו המצערת של מר ד. ס. (להלן "ס.").

2. כפי הנטען בנוסחו המתוקן של כתב האישום, בין הנאשם לס. היה סכסוך. ביום 8.3.12 סמוך לשעה 17:00 פגש הנאשם בס., שישב עם חבריו והיה בגילופין. בין הנאשם לס. התפתח ויכוח לאחר שס. ביקש מהנאשם ללכת מהמקום והנאשם סירב. לאחר חילופי דברים ביניהם, התפתחה קטטה בין ס. לנאשם. הנאשם הכה את ס. מכת אגרוף בפניו. ס. הכניס את ידו לכיסו והתקרב אל הנאשם. בתגובה דחף הנאשם את ס., שנפל לאחור, חלקו האחורי של ראשו נחבט בסלע והוא איבד את הכרתו למספר דקות. הנאשם הלך לקנות מים כדי לסייע לס.. לאחר ששבה אליו הכרתו ולמרות שהגיע אמבולנס למקום, סירב ס. להתפנות לקבלת טיפול רפואי והלך לביתו בסיוע חבריו. לאחר ששהה בביתו מספר ימים בהכרה מעורפלת, ביום 11.3.12 נלקח ס. לקופת החולים ובהמשך לבית חולים, בו אובחן שבר בגולגולתו. ביום 18.3.12 חלה התדרדרות במצבו, התגלתה בצקת במוחו והוא נותח לשחרור הלחץ בגולגולת. מאז שהה בסכנת חיים, כשמשלב מסוים נמצא במצב וגטטיבי וביום 16.11.14 נפטר כתוצאה מהחבלה בראשו. אציין שבכתב האישום המתוקן נטען שהמצב הוגטטיבי החל ביום 18.3.15, אך ככל הנראה מדובר בטעות נוכח תאריך הפטירה הנטען.

   בשל המעשים האמורים מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של גרימת חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). יצוין שגרימת מותו של ס. אינה מיוחסת לנאשם.

    

   יריעת המחלוקת 

3. עיקר טיעוני הצדדים בסיכומיהם עסק במשמעותן המשפטית של העובדות, ולא בעובדות עצמן. ועם זאת, במהלך שמיעת הראיות הסתבר כי קיימים פערים באשר להתפתחות העובדתית של האירוע. אציין כי בפתח ישיבת ההוכחות מיום 2.2.16 הציגו הצדדים "הסכמה דיונית" לפיה הוצהר כי ההגנה מסכימה "לאקטוס ריאוס" למעט אמירה לפיה ס. נפטר "כתוצאה מחבלה בראשו ולא מהחבלה". ההגנה אף מסרה שהיא מסכימה לפרטי הקטטה המתוארים בכתב האישום. ועם זאת, מן הרגע הראשון בו הוצגה ההסכמה ניכר היה כי אין בה לייתר את הדיון העובדתי, וזאת היות שבכתב האישום אין תיאור מלא ומפורט של אופן התפתחות והתרחשות העימות שבין הנאשם לס.. במהלך ההליך, וכן בסיכומיהם, חזרה ועלתה מחלוקת בין הצדדים לעניין פרטי העימות. להמחשה אפנה לדברים שמסרו בפ/42-פ/43 תוך חידוד ההבדלים. עוד אפנה לשאלתי שם לתביעה האם נוכח המחלוקת היא מעוניינת להביא ראיות או עדים עליהם, כך טענה, ויתרה נוכח ההסכמה הנזכרת לעיל. תשובתה הייתה בשלילה, תוך שהזכירה את קשייה בהבאת עדים. משכך, יש צורך לברר את פרטי ההתרחשות במלואם, כפי שייעשה בהמשך.

4. לצד המישור העובדתי, עוסקת המחלוקת בשתי טענות של ההגנה: ראשית, בטענה לפיה לא גובש היסוד הנפשי הנדרש להרשעה, בדגש על צפיות אפשרות גרימת התוצאה של חבלה חמורה. ושנית, בטענה לפיה גם אם גובשו יסודות העבירה, הרי שעומד לנאשם הסייג של הגנה עצמית שכן התגונן בפני מה שלדידו היה ניסיון של ס. לדקור אותו.

    

   דיון