ת"פ 34203-02-1111 מ"י נ' פיצה לי ואח'

1.בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם 2 מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

2.בכתב האישום דנן הואשמו הנאשמים בהעסקת נערים בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג – 1953 (להלן: "חוק עבודת הנוער"). כתב האישום הוגש לאחר שנערכה ביקורת על ידי מפקחי המאשימה בבית העסק בקריית גת ששמו "פיצה לי", ובביקורת זו נמצאו 7 נערים ונערות מועסקים בעבודת לילה בניגוד לחוק.

נאשמת 1 הואשמה בהעבדת נער בלילה – עבירה לפי סעיפים 24 ו-33א(2) לחוק עבודת הנוער.

נאשם 2 הואשם בהפרת חובת פיקוח על ידי נושא משרה בתאגיד – עבירה לפי סעיפים 24, 33א ו-38(א) לחוק עבודת הנוער. בכתב האישום נטען כי הנאשם 2 שימש כמנהל בפועל של הנאשמת 1.

3.בפתח הדברים נציין, כי לא הייתה מחלוקת שהנערים נשוא כתב האישום הועסקו לאחר השעה 22:00 ללא היתר. הנאשמת הודתה בעובדות נשוא כתב האישום, לרבות בשעות העבודה שצויינו בטבלה אשר צורפה לכתב האישום.

דא עקא, הנאשמת טענה כי אין להרשיע אותה ממספר נימוקים אשר יפורטו להלן.

לאור האמור לעיל, נדון ראשית בשאלת אחריותו של נאשם 2, ונפרט את הסיבות לזיכויו. אחר כך נדון בשאלת האחריות של נאשמת 1, תוך ניתוח טענות ההגנה שהעלתה.

אחריותו של נאשם 2

4.כפי שפורט לעיל, בכתב האישום נטען כי נאשם 2 שימש במועד הרלוונטי כמנהל בפועל בנאשמת. דא עקא, מסתבר כי טענה זו חסרת בסיס עובדתי, כפי שיפורט להלן.