ת"פ 33528-10-11 מדינת ישראל נ' סקאף

הנאשם זכאי.

בכתב האישום מואשם הנאשם בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

לטענת המאשימה ביום 16.5.2010 סמוך לשעה 13:00, בצומת השווקים בעיר העתיקה בירושלים החזיק הנאשם לצריכתו העצמית סם מסוג הרואין במשקל 0.4292 גרם נטו, ועשה זאת ללא היתר כדין. את הסם החזיק הנאשם כשהוא מגולגל בנייר כסף.

הצדדים אינם חלוקים בכך שבעת האירוע הנאשם החזיק סם מסוג הרואין לצריכה עצמית. כך עולה מדו"ח המעצר של הנאשם מיום 16.5.2010, שנערך על ידי השוטר בן חיים בצומת השווקים בעיר העתיקה (מסומן ת/3). מן הדו"ח עולה שהנאשם נעצר בגין החזקת סמים וניסיון להעלמת ראיות. השוטר מעיד בדו"ח במעצר: "ערכתי חיפוש על גופו/בבגדיו/בכליו של העצור ותפסתי: נייר כסף משופשף ובתוכו חומר החשוד כסם מסוג הרואין שהיה בתוך ידו".

וכך עולה גם מאמרתו, שאותה מסר הנאשם ביום 16.5.2010 אשר נגבתה על ידי השוטר רס"ר נחלה (מסומנת ת/2), בה הוא הודה שבעת שנעצר הוא החזיק בסם מסוג הרואין לצריכה עצמית:

"...כן נתפס איתי סמים...הייתי הולך לעשן בשירותים הציבוריים שם, חיפשתי איזו פינה מוסתרת...זה קצת לשימוש...הרואין..."

מהלך החיפוש שערך השוטר עמאר בנאשם מתואר בדו"ח הפעולה שנכתב על ידו ביום 16.5.2010 (מסומן ת/1) לפיו: "...הבחנו בבחור (הנאשם ד.פ.)...ניגשנו אליו ...הנ"ל כיסה עם היד השמאלית לכיוון הפה שלו אז אני תפסתי את ידו השמאלית הייתה מאוגרפת ...פתחתי לו את היד השמאלית ונפל ממנה נייר כסף מקופל...פתחתי את הנייר כסף המקופל והבחנתי בחומר החשוד כסם מסוג הרואין...".

המחלוקת הקיימת בין הצדדים במקרה דנן הינה האם בנסיבות המקרה היה "יסוד סביר" לחשדם של השוטרים בנאשם ברמה המצדיקה את התנהלותם בבואם לערוך חיפוש בגופו של הנאשם בחשד שהחזיק סמים לשימושו העצמי בלא צו משפטי המתיר את עריכת החיפוש.

לטענת המאשימה היה "יסוד סביר" לחשדם של השוטרים בנאשם ולעריכת חיפוש על גופו. המאשימה מציינת שנוכח אופייה וטיבה של הסמכות לעריכת חיפוש על גופו של אדם הותיר המחוקק את ההחלטה על עריכת החיפוש לשיקול דעתו של השוטר. המאשימה מציינת שהשוטר עאמר הינו שוטר ותיק ובעל ניסיון, המשרת שנים רבות ועל כן יש לסמוך על שיקול דעתו. לדידה יש להביא בחשבון את העובדה שההחלטה האם התקיים "חשד סביר" מתקבלת בנסיבות של מילוי תפקיד ובלחץ של זמן. במקרה דנן, השוטר עמאר חשד בנאשם מפני ששינה את כיוון הליכתו משהבחין בשוטרים. עוד סוברת המאשימה שקביעה של בית המשפט לפיה במקרה הנדון לא היה "חשד סביר" לעריכת החיפוש בנאשם תיפגע ביכולתה של המשטרה לאתר עבריינים. לאור האמור סוברת המאשימה שיש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מנגד טוענת ב"כ הנאשם שלא היה "יסוד סביר" לחשדם של השוטרים בנאשם בבואם לערוך חיפוש על גופו. לדידה, היו מספר מחדלים בהתנהלות השוטרים – המחדל הראשון - על אף ששלושה שוטרים היו מעורבים במעצר הנאשם בחומר הראיות יש דו"ח פעולה שרשם שוטר אחד בלבד; המחדל שני – בחקירתו של הנאשם במשטרה ובחקירתו הנגדית לא נשאל שאלות ספציפיות קריטיות בהן זיהוי השוטרים והיכרותו עימם, הלחץ בו היה נתון, שינוי קצב וכיוון הליכתו והסיבה לכך; המחדל השלישי – התבססות השוטרים על מידע קודם באשר לעברו הפלילי של הנאשם על מנת להכשיר את כוונתם לערוך חיפוש בגופו. מחדלים אלו משמעותיים כיוון שעל נתונים אלה מתבסס ה"חשד הסביר" לפיו פעלו השוטרים בבואם לערוך חיפוש בגופו של הנאשם. עוד מוסיפה ב"כ הנאשם באשר לעוגיית השוקולד שהחזיק הנאשם בידו, שגם השוטר עמאר העיד שלעוגייה לא היה משקל כנסיבה לערוך חיפוש בגופו של הנאשם. לאור האמור סוברת ב"כ הנאשם שיש לזכותו בהתאם לרע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל, (ניתן עלי השופטת בייניש, ביום 6.3.2012) (להלן: "רע"פ בן חיים") וע"פ 5121/98 טוראי (מיל') רפאל ישככרוב נ' מדינת ישראל (ניתן על ידי השופטת בייניש, ביום 4.5.2006) (להלן: "ע"פ יששכרוב") לעניין ראייה פסולה.

דיון והכרעה: