מדינת ישראל נ' פלוני

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירת תקיפה סתם- בן זוג- עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") והיזק לרכוש במזיד- עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, בהן הורשע הנאשם, אזי ביום 22.8.20, ברקע ויכוח שהתפתח בין הנאשם למתלוננת לאור רצונה לנסוע לבית הוריה, יצא הנאשם מהבית באמרו למתלוננת "את לא הולכת ולא יוצאת מהבית בלי הסכמתי". בסמיכות לקריאת המתלוננת לאחי הנאשם מחלון הבית, מצאה מפתח, פתחה את הדלת והחלה לרדת במדרגות עם תינוקה בסל קל על מנת לחכות לאחיה שיאסוף אותה לבית הוריה. בנסיבות אלה, דחף הנאשם את המתלוננת בעודה במדרגות עם בנם התינוק בסל קל, כתוצאה מכך נפלה על הרצפה ונשמט מידיה הפלאפון הנייד. הנאשם הרים את הנייד והטיח אותו בעצמה בחומה שהייתה בגינה ובכך גרם לריסוק המסך.

לבקשת הסנגור, נשלח הנאשם לעריכת תסקיר שירות המבחן. בעניינו של הנאשם נערכו שני תסקירים:

בתסקירו הראשון מיום 8.6.22 העריך שירות המבחן קיומו של סיכון משמעותי להישנות עבירות אלימות זוגית וקיומו של צורך לבחון באם טיפול ייעודי עשוי לסייע בהפחתתו. זאת על אף גירושי בני הזוג אך העובדה כי הנם מצויים בקשר סביב ענייני הקטין. שירות המבחן עמד על מוכנותו של הנאשם להשתלב בהליך טיפולי, אותה העריך שירות המבחן כנובעת ממוטיבציה חיצונית ומתוך רצון להקל בעונשו. אך מאחר שמצא שירות המבחן, כי קיימת חשיבות רבה לבחינת האפשרות, כי טיפול ייעודי בתחום מניעת אלימות במשפחה יפחית את הסיכון להישנות העבירות, הומלץ על דחיית הדיון על מנת לעקוב אחר השתלבותו של הנאשם בהליך טיפולי בקבוצה טיפולית ייעודית בה שולב הנאשם.

בתסקירו המשלים של הנאשם (הוגש ביום 20.9.22) שירות המבחן עמד על שילובו המוצלח של הנאשם בהליך טיפולי וקיומו של פוטנציאל משמעותי לנאשם להיתרם מההליך הטיפולי. שירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות העבירות בעתיד פחת. הומלץ לשקול ענישה שיקומית טיפולית אשר תכלול אלמנטים הרתעתיים בדמות צו מבחן למשך 12 חודשים לצד מאסר מותנה והתחייבות כספית משמעותית.

הצדדים טענו לעונש באופן חופשי בפניי.

הערכים המוגנים