ת"פ 32444-02-16 מדינת ישראל נ' א.ל.

רקע עובדתי

1. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המתוקן, היו הנאשם וגברת י.ק. (להלן: "המתלוננת") בני זוג מזה כ-10 שנים וגרו יחד, אך נפרדו זה מזה שנתיים קודם לכן.

   כפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 13.02.2016 בסמוך לשעה 05:13, התקשר הנאשם למתלוננת ואמר לה כי הוא בדרך אליה ודרש כי תצא אליו, אך המתלוננת השיבה לנאשם שאין באפשרותה לעשות כן היות והיא עובדת יום למחרת. בסמוך לכך, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין ברכושה של המתלוננת ובסבתה של המתלוננת בכך שאמר למתלוננת שהוא ידקור את גלגלי רכבה. לאחר מכן, הגיע הנאשם בסמוך לביתה של המתלוננת ואמר למתלוננת שהוא נמצא בסמוך לרכבה וביקש שתצא לקראתו.

   בהמשך לכך, ניתקה המתלוננת את מכשיר הפלאפון שלה, אך הנאשם התקשר אליה שוב, קילל אותה ואיים בפגיעה שלא כדין בגופה ובגוף סבתה והוריה בכך שאמר לה: "אני אפרק אותך לגורמים, אני אזיין את אימא שלך אני אפרק את כוס של אימא שלך בתחת, אני אפרק את כוס של רבאק שלך...יא בת זונה.. יא חתיכת שרמוטה...הבאת אותי למצב כך שאפגע בסבתא שלך". במענה, המתלוננת השיבה לנאשם כי תחתוך אותו ותתלוש לו רגל.

   לאחר מכן, התקשר הנאשם פעם נוספת למתלוננת ואיים עליה בכך שאמר לה: "אני אשרוף לך את הבית אני אחתוך אותך לחתיכות כלבה מזדיינת...אני מפרק את כוס של אימא שלך...אני מפרק אותך לגורמים.." בחלוף זמן קצר, ביקש הנאשם פעם נוספת מהמתלוננת שתצא החוצה כדי לשוחח עימו ותביא איתה מצת, תוך שהבטיח כי לא ירים עליה יד ולא יצעק. משכך, המתלוננת יצאה לקראת הנאשם וישבה איתו ברכבה שחנה בסמוך לבית.

   בסמוך לכך, השיבה המתלוננת לנאשם כי רכבה הורד מהכביש, ומשכך, אסור לנסוע בו וכי הוא אינו יכול לנהוג ברכב בשעה שהוא נתון בגילופין. כמו כן, המתלוננת סירבה לבקשת הנאשם להביא לו את מפתחות הרכב. בתגובה לכך, החל הנאשם לבעוט ברכב, או אז יצאה המתלוננת מהרכב ונכנסה לביתה. לאחר מכן התקשר הנאשם למתלוננת, קילל אותה וצעק עליה תוך שאמר לה: "יא בת זונה למה הלכת, תצאי מהרכב". הנאשם הגיע לכיוון דלת ביתה של המתלוננת, בעט בדלת הכניסה, עזב את המקום, חזר שוב ובעט בדלת הכניסה, או אז יצא אל הנאשם השכן המתגורר בדירה סמוכה ואמר לו שיעזוב את המקום, בתגובה איים הנאשם על השכן בכך שאמר לו "תזדיין מפה אני אזיין אותך" זאת עשה בכדי להפחידו.

   בסמוך לכך, בעט שוב הנאשם בדלת הכניסה ואמר למתלוננת כי היא חייבת לו 8,000 ₪ ויש לה 24 שעות להחזיר את הכסף, לאחר מכן עזב את המקום. או אז, התקשרה המתלוננת למשטרה בכדי שתעכב את הנאשם, אך בעת שהמשטרה הגיעה, התקשר הנאשם פעם נוספת למתלוננת ואיים עליה בכך שאמר לה: "אני אכנס לכלא אצא מהכלא ואהרוג אותך".

2. הנאשם הודה במיוחס לו לעיל, ועל יסוד הודאתו זו הורשע בשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

3. במסגרת הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, הוסכם כי הנאשם יופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. מתסקיר שירות המבחן שהתקבל מיום 09.04.2017, עולה כי הנאשם אינו משתף פעולה עם הליך השיקום, ואף ממעט להאמין בכוחו להביא לשינוי. השירות התרשם כי הנאשם מתקשה לתת אמון בגורמי טיפול או תמיכה; מסרב להודות באופן מלא ולקחת אחריות על מעשיו; אוחז בתפיסה מציאותית מעוותת לפיה הוא הקורבן; מתקשה לייצר יציבות וקביעות בחייו למעט עם המתלוננת; ואף בשירות המבחן יחסיהם אופיינו בהתפרצויות זעם, צעקות וקללות. בהמשך לאמור, התרשם השירות כי הנאשם מגלה קושי משמעותי בהצבת גבולות פנימיים ובוויסות דחפים. עוד נאמר, כי מצבו הנפשי של הלה מצריך התערבות פסיכיאטרית וטיפול אינטנסיבי. התרשמותו הכוללת של שירות המבחן, נשאה ברובה אופי שלילי, תוך שהשירות העריך כי הנאשם אינו מפנים את חומרת מעשיו וכי החזרתיות המאפיינת את מעשיו מובילה למסקנה לפיה המסוכנות הנשקפת הימנו גבוהה. לקולא יאמר, כי שירות המבחן ציין לטובת הנאשם את העובדה שבדיקות השתן שמסר העידו על ניקיון מסמים וכי מדברי המתלוננת עלה כי היא איננה חוששת מפניו. בהינתן מצבו הנפשי והרפואי, המליץ לבסוף שירות המבחן להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר מותנה.

4. משלוש חוות הדעת שהוגשו מטעם הממונה על עבודות השירות עולה כי הנאשם אינו כשיר מבחינה רפואית באופן מוחלט לבצע עבודות שירות.

   טיעוני הצדדים (עיקרי הדברים)

5. ראשית דברים, יצוין כי המאשימה ביקשה להשית על הנאשם ענישה מוחשית בדמות מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות. אולם, בעקבות חוות הדעת שהתקבלו מטעם הממונה על עבודות השירות, מהן עלה כי לא ניתן לשלב את הנאשם במערך העבודות לאור מצבו הרפואי, עתרה הלה לבסוף להשית עליו עונש קצר שירוצה מאחורי סורג ובריח. בא כוח המאשימה עמד על חומרת מעשיו של הנאשם, והדגיש את עברו הפלילי (סומן ת/2). כן ביקש התובע לתת משקל לרצף האיומים שהשמיע הנאשם ולכך שאיים כי יפגע הן במתלוננת הן בסבתה, ישרוף את ביתה ויפגע ברכבה ובהמשך לכך, אף איים על השכן. המאשימה עמדה על הצדדים השליליים באופיו של הנאשם, כפי שהוצגו בתסקיר שירות המבחן, כמו גם על ערכיה המוגנים של עבירת האיומים בהם פגע הנאשם והדגישה את סירובו של הלה בכל תוקף להשתתף בהליכים טיפוליים ואת מסוכנותו הגבוהה. משכך, עתרה המאשימה לקבוע מתחם ענישה הולם הנע בין מאסר קצר ועד ל- 15 חודשים ולבסוף ביקשה מביהמ"ש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל הנמצא ברף הנמוך של המתחם; מאסר מותנה; קנס; וחתימה על התחייבות.

6. מטעם ההגנה העידה המתלוננת במסגרת הראיות לעונש וספרה כי מאז קרות האירועים היא אינה מצויה בקשר עם הנאשם. עוד לדבריה, אכן חששה מהנאשם בעת הגשת התלונה במשטרה ואולם, כיום היא איננה חוששת מפניו ואין לה כל טענה כנגדו. לבסוף ספרה המתלוננת שהיא נשואה לבן זוג אחר וכי היא עתידה ללדת ועתרה שלא להטיל על הנאשם כל עונש.