ת"פ 32443-08-14 מדינת ישראל נ' אליה

כ ל ל י

1.התביעה מיחסת לנאשם עבירות של איומים וגרימת חבלה חמורה לפי סעיפים 192 ו-333 לחוק העונשין , תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

2.התביעה טוענת כי בליל ה- 2.8.2012 בסביבות השעה 22:00 ברחוב וסרמן בבני ברק, החנה הנאשם את רכבו.

א.ט. (להלן: "המתלונן") שנסע במקום העיר לו כי רכבו מפריע לתנועה.

בהמשך המתלונן חסם את רכבו של הנאשם. הנאשם איים על המתלונן שאם לא יזיז את רכבו הוא ירצח אותו. בהמשך הנאשם תקף את המתלונן בכך שהיכה אותו בפניו וגרם לנפילת משקפיו.

הנאשם דרש שוב מהמתלונן להזיז את רכבו לכך השיב המתלונן כי אינו יכול לנהוג בלי משקפיים. הנאשם המשיך להלום במתלונן הפיל אותו ארצה ובעט לכיוון פניו. המתלונן חסם את הבעיטה באמצעות רגלו השמאלית כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן שבר ברגלו והמטומה בעינו. המתלונן פונה באמבולנס לבית חולים ונזקק לאשפוז וטיפול רפואי.

3.הנאשם כפר במיוחד לו בכתב האישום. הוא טען כי המתלונן עשה תנועה מאיימת לעברו, הוא הדף אותו על מנת להגן על עצמו המתלונן נפל מההדיפה וככל הנראה אז נפגע ברגלו. הנאשם הכחיש כי איים על המתלונן.

מהלך הדיון

4.חלק מהעובדות בתיק אינן שנויות במחלוקת. המתלונן חסם את רכבו של הנאשם סמוך לאחר השעה 22:00 ברחוב מעיינה של תורה. המתלונן טען כי רכבו של הנאשם חוסם אצת המעבר וסירב להזיז את רכבו כדי "שהנאשם יחוש מה זה להיות חסום".

5.המתלונן מסר לנאשם כי הוא עומד להזמין משטרה למקום.

6. מוסכם על הצדדים כי משקפיו של המתלונן נפלו וכי המתלונן טען שאינו יכול להזיז רכבו בלי משקפיים.