ת"פ 31860-06-14 מדינת ישראל נ' לבנטר

על סמך הודאתו של הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן, תקיפת בן זוג, לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, וכן בכתב האישום המצורף – ניסיון לתקיפת בן זוג לפי סעיף 25+ 382(ב)(1).

<#6#>

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תשע"ד, 06/07/2014 במעמד הנוכחים.

התובע טוען לעונש: אין הרשעות קודמות, מדובר בשני אירועים אלימים כלפי המתלוננת, בתיק המצורף בוצע תיקון לאור קושי ראייתי. כמו כן על אף העובדה כי הגיעה פניה מטעם המתלוננת כי ברצונה לבטל את התלונה, מדובר בבני זוג תסמונת ידועה של ביטול תלונה ע"י בני זוג בעבירות כאלה אנשים עם מאסרים של ממש. אבקש לגזור על הנאשם עונש מאסר של ממש לפחות לתקופה קצרה, מאסר מותנה מאחר ובני הזוג מצויים במצב כלכלי קשה תסתפק המאשימה בהתחייבות ולא תבקש להטיל קנס. מתחם הענישה מעונש ברמה של 100 שעות של"צ כאשר יש אפיק טיפולי ושיקומי שלא כמו במקרה שלנו, ועל מאסרים לתקופות משמעותיות.

הסנגור טוען לעונש: העבירות בהן הורשע הנאשם הן במדרג הנמוך בסוג זה של עבירות, מדובר במשיב ללא הרשעות קודמות וללא גילויי אלימות קודמים ולצורך כך אגיש מזכר שמתאר שיחה עם עו"סית של בני הזוג, סומן נ/1. לזוג 4 ילדים קטנים, הוא נשוי מזה 20 שנה למרות מצב רפואי לא תקין לחלוטין ונכות הוא עובד באופן מסודר וקבוע מגיש מסמך, סומן נ/2. הוא עצמו מטפל ומפרנס את המשפחה, יש בעיות של בת הזוג שהוא תומך בה ומשקיע בטיפול בילדים, הוא הציל אותה בעבר מניסיון התאבדות, מגיש מסמך, סומן נ/3. מדובר באדם ללא בעיות אלכוהול, או סמים, שרוצה לשים את הדברים המתוארים בכתב האישום מאחור, ולפתוח דרך חדשה עם אשתו. במהלך החקירה המשטרה סברה שמדובר באדם עם מסוכנות נמוכה, סומן נ/4. מפנה למכתב המתלוננת שפנתה לתביעות בבקשה שהנאשם יחזור לתא המשפחתי, סומן ת/5. אבקש מבימ"ש לקחת בחשבון חיסכון בזמן שיפוטי והעדת המתלוננת והרצון לשמור על התא המשפחתי. אבקש להתחשב באישומים הראייתיים באישום הישן יותר. הנאשם היה עצור מספר ימים ובעצם המעצר יש מימד הרתעתי. מפנה לפסיקה של ערכאות שונות, בכל המקרים ניתנו מאסרים על תנאי והוארכו מאסרים על תנאי. אני סבור שמתחם הענישה מתחיל בעבירות של מאסר על תנאי והמקרה לפנינו מתאים לענישה במאסר על תנאי. הנאשם מסכים ומבין שצריך תקופת צינון ומבקש שאם יסתפק בימ"ש בעונש צופה פני עתיד, הוא מסכים להוצאת צו הגנה לתקופה של 3 חודשים שלא יתקרב ולא יטריד את המתלוננת. וכן אבקש שבימ"ש יתרשם מעמדת המתלוננת.

המתלוננת: מה שאני רוצה זה שלום בית, ואני רוצה לחזור וקשה לי שהוא לא נמצא, אני מתחננת שיחזירו אותו הביתה, הבנות זקוקות לו, הוא הציל אותי בהרבה דברים, כשהייתי מאושפזת הוא שמר עליי, הכל בזכותו והוא היה מציל אותי בהרבה דברים , אני בוכה כל הלילה ולא יכולה לישון בלילה, אני חושבת עליו מה איתו. אני צריכה שהוא יהיה בבית. אני יודעת שהוא לא יעשה את הדברים האלה. אני לא חוששת ממנו, ומאמינה בו בארבע עיניים הוא לא מרביץ. אני מבינה שאסור לו להיכנס הביתה במשך שלושה חודשים.

הנאשם: אני מצטער על מה שעשיתי, למרות שזה לא היה מה שמתואר, אני מקבל את ההחלטה, אני מאוד מצטער על מה שקרה. זה לא יקרה שוב. אמרתי לה שמהיום והלאה בבית לא יהיה צעקות ולא כלום ויהיה שקט וכל אחד ישמע את השני כמו שצריך. אני מוכן לכל דבר העיקר לחזור למשפחה כמו שהיתה. אנו מתכוונים ללכת לטיפול זוגי